תוכן

מו) וכבר ביארנו לעיל, שמציאות הקדיש הוא להעלות העולמות, וכבר הודעתיך, כי כל העלאה היא ע"י שם מ"ב, שיש בו ג"פ י"ד, האוחזים בעולם ההוא ומעלים אותו. ולכן כללות הקדיש, הוא מ"ב תיבות. וכבר נת"ל, כי כפי בחינת הקדיש, כך היא כונתו: כי הקדיש של הודו, יכוין בשם הויה דמ"ה באלפין, במ"ב שלו כו'. ונמצא כי שם בן מ"ב של כונת הקדיש, איננו שם בן מ"ב הנודע אצלינו בר"ת של אנא בכח כו', רק הוא שם מ"ב היוצא מכל הויה והויה, כפי מקומה באופן זה: כי ארבע אותיות פשוטות של הויה, הם בחינת אחת. ואח"כ הם י' אותיות המלוי, הרי בחינת שנית. ואח"כ הם אותיות מלוי המלוי, והם כ"ח, והרי בחינת ג'. והרי נרמז שם בן מ"ב בג' בחינות אלו, שהם: ד', י', כ"ח, הרי מ"ב. ולכן יתגדל ויתקדש ש"ר, הם ארבע תיבות, כנגד בחינת הראשונה, שהם ארבעה אותיות דהויה פשוטה, ולכן בכאן צריך לענות אמן, כדי לעשות הפרש א'. ואח"כ יש י' תיבות, מן תיבת בעלמא, עד תיבת משיחיה, ואלו הם: בעלמא, די, ברא, כרעותיה, וימליך, מלכותיה, ויצמח, פורקניה, ויקרב, משיחיה. כי די ברא, הם שתי תיבות, לא כאותם הקוראים דברא. והרי בחינת ב', דעשרה אותיות המילוי, ולכן צריך לחזור לענות אמן ג"כ פ"ב, כדי לעשות הפרש ב'.