תוכן

לה) ונבאר כונת הקדיש בעצמו, הנה הקדיש נתקן בלשון תרגום, וכנזכר בזוהר פרשה תרומה, וז"ל, דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא כו', והענין הוא במה שהודעתיך בשער המצות בפרשת ואתחנן, איך התרגום ה"ס אחוריים דקדושה, והוא קדושה ג"כ, אלא שהחיצונים יונקים משם. וכבר נתבאר, שהקדיש נתקן להעלות את העולמות למעלה ממדרגתם, כגון העשיה ביצירה וכיוצא. והנה אנו מתייראים פן ח"ו ע"י עליית העולמות, יעלו גם הקליפות עמהם, ויתאחזו בהם, ויינקו שפע מהם, ולכן נתקן בלשון תרגום, דאיהו לישנא דלא משתמע למלאכין עלאין, כנזכר בזוהר פרשה נח דע"ח ע"ב. ובפרשת לך לך דפ"ט ע"א. והטעם הוא, לפי שהם מצד הפנים, והם מדברים בלשון הקדש, שהוא בחינת הפנים. אך הקליפות הם נאחזים באחוריים, והם מבינים בלשון תרגום, שהוא אחוריים. ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום, שהם מבינים אותו, אז הם נכנעים, ואינם עולים למעלה.