תוכן

ד) ואח"כ תכוין עוד, בכ"ח של תיבות, שהם כ"ח תיבות, שיש מן יהא שמיה רבא כו', עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן. ותכוין גם במ"ב דתיבות, והם ז' תיבות עצמם של וישתבח כו', עד ויתהלל. ובכל תיבה מהם יש בה ו' אותיות, הרי מ"ב. והנה אלו המ"ב והכ"ח האחרים, תכוין אל הוי"ת ס"ג, שיש בעולם הבריאה, שיש בו כ"ח ומ"ב, כנ"ל בהויה דמ"ה דאלפין. וטעם כונה זו עתה היא, לפי שכונתינו עתה הוא, להמשיך כח בחינת הרוח דיצירה, עד סוף כל העשיה, ולכן צריכין אנו להאיר אור גדול עליון, משם ס"ג דבריאה, מן הכ"ח והמ"ב דבריאה, אל ג"ר דעשיה, כדי שעי"ז יוכלו לתת אח"כ כח רוח יצירה, בכל העשיה כנזכר.