תוכן

לו) ונמצא, כי בזמן הנסירה היא לוקחת הגבורות מזעיר, והוא נשאר עם החסדים, ולוקח הוא הפנימיות, ונ"ל כי נר"ן הם הנקראים פנימיות העולמות. גם לעיל הזכרנו ע"ש, כי ציצית קטן קטנות, כנזכר בספר הכוונות באורך ע"ש, שהוא העשיה שביצירה. וציצית גדול, גדלות שביצירה. ולעיל נתבאר כי שניהם נקראים חצוניות היצירה ע"ש, כי כל מה שנותן הזכר לנקבה בעת הנסירה, וגם שנותן לה אימא מה אינם רק ב' גבורות, והם הנקראים אחוריים. ויש גבורות באחוריים דהזכר, ויש גבורות דהמוחין ג"כ, ושניהם ננסרים וניתנים אליה. ונראה מזה, כי הפנימיות הם המוחין, ובהם ג"כ בחינת גבורות ב"ן הניתנים לה, וכעד"ז בכלים בחוץ, והוא נשאר במ"ה. ועיין לעיל היטב, ענין הגבורות והחיבוק בימין ושמאל והזיוג, וכמה מיני חסדים, וכמה מיני גבורות הם, ועיין כי בחינת החצוניות והאמצעיות של נ"ה, הם תרי פלגי גופא, שם א' לבד, כי שם ראש הנקבה א' לבד, וזו"ן משתמשים בהם, וכותל אחד לשניהם. אך בבוא החסדים, אז הנצח והוד נפרדים זה מזה, ניכר בחי' השלישית הפנימית כי אין הכותל ההוא לו לבדו מן החסדים, ולכן נחלקים לנ"ה, לה כותל לבדה מן הגבורות, והם מחוברים נ"ה לבחי' ראשה. והנוקביה לעולם הוא סוד האחוריים של הזכר, והזכר הוא בחי' הפנים, אף בהיותם אחור באחור, והבן זו.