תוכן

לה) ובחזרתם פנים בפנים, אז נתן בהם בזיווג ראשון שם ב"ן בהם מבחי' הגדלות, ונשלמה. ואחר כך בזיווג שני ניתן בה המ"ה החסדים, לצורך הנשמות. אך כי הדעת אינו כשאר הספירות, כי בעיבור לא יש דעת לא בו ולא בה, ולכן אין נקרא ב' דעות, אך בגדלות א' דיניקה, וראשון דגדלות. וכן בה שני דעות לבד. וכיון שהוא נקרא אדם, והיא נקראת אחור בערכו, אם כן נמצא כי דעת דיניקה לא יהיו כמו דעת דגדלות שבה. ואחר כך הוא בשבת חוזר לעלות יותר מבחול, ולכן לוקח הוא דעת הפנימי וחצון ממש כמו אבא, ונותן גם הפנימי שלו דחול לנוקביה בשבת, ואז החיצון של נוקבא דחול ניתן בבריאה, והפנימי דחול נשאר בה חצון, והפנימי דחול דזעיר לוקחו בה לפנימי. באופן, כי לעולם לא יש רק שני בחינות דעת, יניקה וגדלות, כי העבור אינו מזדווג, והקטן מזדווג אלא שאינו מוליד. ואף על פי שאמרנו כי גם בה יש ג' כלים, אינם בזמן אחד, רק הדעת דחול ושבת ביחד, הם ג' כלים.