תוכן

יש בסגולת תורה ומצוות, אם הוא לומד על כוונה זו, אף על פי שאין לבו מסכים לזה, וכל כך מה שהוא עושה על כוונה זו, הוא נגד רצונו ולבו, מכל מקום על ידי עשיה על דרך הכפיה, הוא זוכה שרצונו יתהפך לו מאהבה עצמית לאהבת הזולת.
יש לשאול במה שכתוב היותר קשה להשיג את המושג להשפיע לזולתו, היות שזה נגד הטבע, אלא בסגולת תורה ומצוות על מנת להשפיע יכולים לזכות להפוך את טבעו בעל מנת להשפיע.
ונשאלת שאלה: בו בזמן שהאדם מוטבע בטבע של אהבה עצמית, איך אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע, הלא אין לו שום רצון ויכולת לעשות משהו אם לא יהיה זה לתועלת עצמו. אם כן איך יכולים לחייב את האדם שיעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע?
ויש לומר, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שנגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך, שכל האברים הם לו לנגד. אבל יש ענין של כפיה, היינו שבעת שהוא עוסק בתורה ומצוות, הוא לומד בעל כרחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמים.
ואז הוא לומד וחושב רק בלימודים, שמדברים בענין להשפיע. והגם שהגוף לא מסכים, אבל על ידי היגיעה, שהוא מייגע את עצמו וכופה את גופו לעסוק על כוונה זו, והגם שרצונו שבלב אינו מסכים לכוונה זו, המאור שבה מחזירו למוטב.