ה. והנה כשתעמיק עוד בענין תראה,
שמלבד היות ענין זה נמשך על פי המשפט והדין כמ”ש, הנה הוא מיוסד עוד על פי המציאות
הנברא. וזה כי הנה כבר ביארנו שהמעשים הטובים מעצימים הם באדם בגופו ונפשו מציאות
שלימות ומעלה, והפכם המעשים הרעים מעצימים בו מציאות עכירות וחסרון, והכל בשיעור
מדוקדק כפי מה שהם המעשים לא פחות ולא יותר. והנה האיש הצדיק שהרבה בעצמו שיעור
גדול מן הזוהר והמעלה, אך מצד אחר מפני מיעוט מעשים רעים שעשה, הנה נמצא בו תערובת
קצת חשך ועכירות, כל זמן שיש בו התערובת הזה איננו מוכן והגון לדביקות בו ית’. על
כן גזר החסד העליון, שימצא לו צירוף, והוא כלל היסורין, ששם ית”ש בסגולתם להסיר
מאותו האדם העכירות ההוא, וישאר זך ובהיר מוכן לטובה בזמן הראוי. ואמנם כפי שיעור
העכירות שקבל האדם במעשיו, כך יהיו היסורין שיצטרכו לצירופו. ואפשר שלא יהיה בכח
היסורין הגופניים להסיר העכירות ממנו, ויצטרכו לו יסורין נפשיים. והכלל מתפרט
לפרטים הרבה, אי אפשר לשכל האדם להקיף על כלם.