תוכן

תנאי החיים של הדור האחרון
סב. ומתחילה ראוי להקדים את הדבר הנכבד ביותר, שכפי הנראה הוא היסוד שכל בנין החברה ההיא נבנה ונשען עליו, והוא, כי ביגיעה גדולה למעלה מכל גבול המציאו לעצמם יצירה ספרותית קלאסית מספרי חכמה הערוכים באמנות דיאלקטית (-לשונית) רבה, המסגלים ומביאים לידי גילוי של תפיסת עולם מיוחדת מבחינת השפעה לזולתו. והמה צודים כ"כ לבבות, עד שכל העם מגדלם עד קטנם עסוקים בהם ראשם ורובם בהנאה עמוקה.
הבתי משפט שלהם מלאים עבודה מחלוקת "תוארי כבוד" להעם, המציינים את מדרגת השגה המעשיות שזכה בהשפעה לזולתו, ואין אדם שלא יהיה מזוין בתואר כבוד מאיזה מדרגה על שרוולו. ודעת הקהל מחשיב ומכבד מאד את משיגי התוארי כבוד ממדרגות החשובים.
התחרות גדולה התפתחה בהעם על שדה פעולה מהשפעה לזולתו, עד שמביאים עצמם לפעמים מחמת זה גם בסכנות עצומות.
אדם שנכשל באיזה עבודה לתועלתו הפרטית, הרי כל עמידתו החברתית התנדפה והלכה לה באויר החיים של החברה כעננים על פני רוח מחמת האנטיפטיה (-הרגשת דחיה) העמוקה מכל שדרות העם אליו.
אם לא להתחשב עם אבידת תוארי הכבוד מחמת אשמה, לא נמצא בחוקי המשפט שלהם שום צורה של עונש, ולא עוד, אלא למעשה יוצא כל נאשם מבית המשפט עם רווח. למשל, אם האשמה הוא בהתרשלות בעבודה, יוצא הפסק דין על פי רוב, או להוסיף לו על סדרי מזונותיו שיבריא יותר, או להפחית לו את מספר שעות עבודתו. ולעתים רחוקים מאד יארע ג"כ ששולחים את הנאשם לבית חינוך מיוחד לאלו, כדי להיטיב הפסיכולוגיה שלו.
כל אחד מהם ממלא את תפקידו בשרות הצבור בתכלית השלימות בלי שום השגחה, כי דעת הקהל לוחץ על כל אדם כבגלוי כבסתר, עד שהאדם מרגיש בעצמותיו את חומר העוון ממשהו אונאת הציבור, במדה שהאדם שלנו מרגיש את העון של רציחת נפש.
ההפרש המעמדי שבהצבור בולט וניכר לעין בין המתרשלים לבין הזריזים, כי מעמד המתרשלים ירוד מאד בהחברה, כי ההשגחה העליונה מנעה אותם מכבוד.
כל חברה, דהיינו מספר אנשים עם אמצעים המספיקים לכל צרכם שעושה אותם בלתי תלויים באחרים, יש לה הנהלה משלה עם תקציב של מספר שעות עבודה בהתאם לתנאי המקום שלהם, באופן שיספיקו לכל משאלותיהם, אשר תקציב הזה מתמלא על ידי החברים משעות חובה ומשעות נדבה.
השעות חובה באים מד' סוגים, שכל אדם נאמן על עצמו להכנס להסוג שהוא בהתאם עם כחו. סוג הא', הם החלושי כח שבהחברה, מתחייבים בשעה אחת ליום. סוג הב' הבריאים מהם, מתחייבים בב' שעות. סוג ג' האמיצי כח, בד' שעות. סוג ד' הזריזים ביותר, מתחייבים בשמונה שעות ליום. אלו המה שעות חובה.
ומלבד זה נמצאים חברים מכל הד' סוגים שנותנים שעות נדבה מתוך רצונם החזק בהשפעה לזולתו, שהאצור משעות נדבה אלו בונה אוצר להחברה, והאוצר הזה קיים לתמוך בחברות נחשלות בכל הארצות.