תוכן

לבבתני באחת מעיניך, טרם קבלת התורה היה באחת מעיניך, ולאחר קבלת התורה היה בשתי עיניך. להבין ההבחן בין שתי עיניים לאחת. קודם כל צריך להבין על מה מרמז עין. הנה כתוב כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון, שפירושו הוא, כי העין של הנברא רואה את העין של הקב"ה, שפירושו, בחינת השגחה העליונה, על דרך שפירשנו, ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה.
ובזמן שהאדם צריך להאמין שעין רואה וכו', כי בזמן שהאדם עוסק בבחינת עשיה, ולא זכה עדיין לבחינת נשמע, זה נקרא שה' רואה, אבל האדם אינו רואה שום דבר. מה שאין כן כשהאדם זוכה לבחינת נשמע, אז גם האדם רואה, היינו שרואה את התגלות אלקות, שזה נקרא ונראהו עין בעין.
לכן כשקבלו את התורה, זכו לבחינת נשמע. אז היה כבר בשתי עיניים, היינו עין העליון ועין התחתון, כמ"ש, עיני ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. היינו אלו שזכו לקבל בחינת יראת ה', בבחינת נעשה, אז הם זוכים לבחינת עין ה', שהם רואים בעין שלו את השגחה, העליונה, איך שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.
היוצא מזה, כי עין ה' נקרא השגחה בבחינת טוב ומטיב. וכשהאדם זוכה לראות את ההשגחה, שהיא בבחינת טוב ומטיב, זה נקרא עין האדם. וסדר עבודת האדם צריך להיות בחינת עין אחת, היינו להאמין בעין ה', עוד בטרם שזכה לראות. וזה יכולים לעשות רק על ידי יראת שמים בבחינת עשיה, ושיעור העבודה בבחינת עשיה צריך לומר בבחינת "לבבתני באחת מעיניך".
ולאחר שזוכים לבחינת שמיעה, אזי הוא בבחינת בשתי עיניים, כנ"ל.
עוד יש לומר על דרך הנ"ל, עין אחת נקראת בחינת עשיה, שהיא בחינת ימין, שהוא עוסק רק בחסדים ולא רוצה לקבל שום דבר חזרה.
ועין השני הוא בחינת שמאל, שהוא בחינת שמיעה. עין ימין נקראת בחינת הלומד תורה לשמה, ועין שמאל נקראת בחינת מגלים לו רזי תורה, שהוא בחינת שמים. קבלת התורה היינו בחינת עשיה. ונתינת התורה היא כבר בשתי עיניים.