תוכן
שיחה שבועות תשי"ב
בשבועות תשי"ב יצא לקידוש, ובזמן הקידוש אמר: כי מחמת שאנו איננו יכולים לקיים כל התורה, יש לנו כל פעם קבלת התורה חדשה. והתורה אי אפשר לקבל מרצון מבתחילה, שאלמלא קבלנו התורה מרצון לכתחילה, לא היינו יכולים לקבל אותה כלל מחמת חסרון כלים. ולפיכך סידר המאציל ב"ה שקודם נקבל התורה מאונס, היינו שכפה עליהם הר כגיגית, שזהו מאונס, ואח"כ אפשר כבר לקבל התורה מרצון, והוא ענין
הדר קבלו, בפורים.
והדברים האלה עמוקים מני ים, וצריכים פירוש, כי צריך להבין מהו ענין תורה בנתינתה ובקבלתה, כי הקב"ה ברא את עולמו להנות לנבראיו, וכדי לקבל שפעו צריך כלים, וכלים גדולים מאד שאי אפשר להגיע אליהם בדרך יגיעה, כי מי זה יוכל דרך יגיעה לעשות כלים המכוונים לשפע כה רב שהקב"ה יכול ליתן? כי כדי לרכוש כלים כאלה צריך להיות בהשתוות להמאציל ב"ה. מה עשה הקב"ה שרצה להנות להם לישראל? כפה עליהם הר כגיגית, כמו גג קטן של משחק גג – גיגית, שזה גרם ענין הוית כלים, היינו על ידי יראה וקטנות, שהוא ענין דינים ... שעל ידי זה נעשין הכלים הדרושים, שהוא בחי' שמאל, שבא עם דינים קשים דדכורא. אבל ביני ביני נעשה הכלי, ויש כבר אפשרות לקבל את שפעו לאט לאט בשיעורין, כל פעם ופעם מחדש וכל שנה ושנה בשבועות. והסכום מצטבר לחשבון גדול עד שיהיה גמר התיקון, שאז הכלים יהיו מוכנים בכל מכל, ויקבלו אותה מרצון כמו בפורים, ולא עוד אלא שאז יבוקש עוון ישראל ואיננו, ולפיכך יום מתן תורה אינו קבוע במקרא.
