נשמות בני אדם
אבות ובנים דנשמות בני אדם הם דוגמא לאו"א וזו"ן דאצילות, וכמו שהקטנות וגדלות דזו"ן באים מאו"א, שבעת שאמא מתמעטת למ"י ומורידה אתוון אל"ה לזו"ן, הרי אז הזו"ן בקטנות וכל המוחין שלהם, הם רק אתוון אל"ה דאמא המלובשים בהם. ואין להם מוחין מעצמם, ולעת גדלות, אמא מחזרת אתוון אל"ה שלה אצלה, ומשפעת להם מוחין דגדלות, ואז יש להם לזו"ן מוחין משל עצמם. כן הוא באבות ובנים דנשמות, שעד י"ג שנה אין להם לבנים שום רשות בפני עצמם, ונבחנים שעוד לא טעמו טעם חטא, כי כל הפגמים שלהם מוטלים על האבות, בדומה לזו"ן דקטנות, שאם הקליפות נאחזות בהם אז, הרי הז נאחזות רק באתוון אל"ה המלובשים בהם, שהן אז כל המוחין שבהם, ואלו אותיות אל"ה הן באמת של או"א, הרי שאו"א סובלים מאחיזת הקליפות ולא הזו"ן, וע"כ גם בבנים דנשמות, אם הקליפות נאחזות במוחין שלהם וממיתים אותם, הרי זה פגם האבות ולא של הבנים, כי אין עוד להבנים שום רשות בפני עצמם. אלא בעת שבאים המוחין דגדלות להבנים, דהיינו בי"ג שנה, אז נפטרו או"א מהם, כי אז משיגים הבנים מוחין משל עצמם, בדומה לזו"ן, שהמוחין דגדלות נחשבים בהם כמוחין משל עצמם... שאז אם הקליפות נאחזות בהם, אין או"א סובלים עוד.