תוכן

א"ר יוחנן למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך, מה זית לא מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה, אף ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין (מנחות נ"ג ע"ב).
ענין היסורים שמחזיר את האדם למוטב. וצריכין מקודם לדעת מהו ענין של מוטב. אלא ידוע, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, שהכוונה שמצד הלידה האדם אינו דואג אלא לטובת עצמו, וממילא אין שום מציאות שתהי' לו יכולת לעשות תו"מ לש"ש ולא לטובת עצמו. אלא ע"י יסורין, היינו בזמן שאינו מרגיש טעם בדברים גשמיים, ז"א שאינם נותנים לו הספקה בחיים שלו. והיות שהאדם נברא על כוונה דלהטיב לנבראיו, והוא אינו מקבל הנאה מספקת שיהי' לו כדאי לחיות בעולם ולסבול את הכל בכדי להשיג את מעט התענוג מה שהגשמיות נותנת לו.
ובשיעור שהוא מרגיש יסורים בחייו, היינו שאין לו ממה לקבל חיות, אז בהכרח הוא מתחיל לעבוד בבחי' השפעה. היינו, בזמן שהוא רואה שע"י מעשים של קבלה לא ישיג חיות, אז הוא מתחיל לעשות מעשים של השפעה בכדי שמעשים של השפעה ישפיעו לו תענוג. נמצא שהיסורים מחזירין אותו למוטב, היינו היסורים שהוא מרגיש שאין לו ממה לקבל תענוג, זה גורם לו שיחזור למוטב, היינו שיעשה מעשים של השפעה. כי ענין מוטב הוא בחי' השפעה, כמ"ש רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך, היינו להשפיע. נמצא שע"י היסורים, שהוא סובל מזה שאין לו חיות, הוא לוקח לעצמו דרך חדשה ומתחיל לעסוק להשפיע.
ואף שגם זה הוא על הכוונה לקבל, אבל זה נק' בחי' שלא לשמה הקרוב לשמה, שז"ע שמתוך שלא לשמה באים לשמה, מסיבת המאור שבה מחזירו למוטב. כי מאחר שהוא עושה מעשיו להשפיע, עי"ז הוא מתחיל להרגיש מאור בהמעשים דלהשפיע. והמאור הזה יש בסגולתו להפוך אח"כ שיעשה להשפיע.