וכשתברך המוציא תקח מהד' אמצעים הב' עליונים, ותחברם בשתי ידיך באופן ששוליהם יהיו דבוקים ביחד, עד שישארו הפנים שלהם א' מכאן וא' מכאן, בסוד לחם הפנים שנראה כאלו חוא לחם אחד בב' פנים. ותבצע מן הימנית שהיא בסוד חכמה, שמשם המזון יוצא לכל. ותקח כזית לך, ותכוין שהוא כנגד הי' דהוי"ה בסוד ז"א, וכזית1 לאשתך ותכוין שהוא בסוד יו"ד דאדנ"י, בסוד נוק', ויתחברו ויעשו יאהדונה"י.
וקודם לזה תטול ידיך בסדר הנ"ל. רק שכאן ראוי שתטלם ותנגבם מעומד ותגביהם כנגד ראשך, וזה להורות עליית הנוק' לקבל על ידי הידים העליונים מן המוחין דז"א, וכיון שהוא במקום המוחין ראוי להיות מעומד.
וצריך לידע שהי"ב לחמים של הלילה הם בסוד הי"ב נימין דשערי דרישא דא"א, ששרשם ג' הויות ובהם י"ב אותיות, כי הנימא י"ג היא כללות כולם ואינה עקרית. ואותם של הבוקר הם בסוד הי"ב חיורתי. ואותם של סעודה שלישית - בסוד הי"ב תיקוני דיקנא.
ובאמרך המוציא תכוין שג' הויות בסוד הלחמים הם כמנין לח"ם, ואלו יורדים עד היסוד, ומה שהיו לחם שם נעשה מלח, שהוא גם כן כמנין ג' הויות. וזה כי שם יש הג' גבורות הנמתקות על ידי הג' חסדים, ומה שהיו בסוד המרירות בלי מיתוק, עתה נתבטל מרירותם והם בסוד מלח.
ואחר האכילה של כל הג' סעודות תאמר ח' פרקים ממסכת שבת, והם ג"פ ח' - כ"ד, בסוד כ"ד קישוטי כלה. אחר כך תאמר "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", ותברך ותריח על ההדס2. והאר"י זלה"ה היה נוהג להניח השלחן במקומו, והמפה פרוסה גם כן בליל שבת, והכוס של ברכת המזון עליו עם מעט יין שבתוכו, וזה כדי להשאיר ברכה מליל שבת. גם היה נוהג לשייר קצת פתיתים פרורים בשלחן, לא לחם שלם. גם היה מקפיד מאד לאכול על שלחן של ארבע רגלים בשבתות וי"ט, דוגמת השלחן של בית המקדש.
1 בשעה"כ (דף ע"ב.): כביצה לאשה. (מהרח"פ).
2 כוונות הריח השייכים גם כאן, מבואר להלן קצ.