והנה בנטילת ידים מכוונים לטהר החיצוניות של ג' אחרונות דעשיה. ובתחילה הפנימיות שלהם נטהר כשהוא נפנה, ובנטילה - החיצוניות ;ובברכה ממשכים המקיף עליהם. ובציצית מטהרים ג' אחרונות דיצירה, היינו בטלית קטן הפנימיות, בטלית גדול החיצוניות, ובברכה ממשיכים המקיף. וממילא נטהר חיצוניות ז' ראשונות דעשיה. ובתפלה של יד נטהר עולם הבריאה בג' אחרונות שלו, והיינו בהנחה - החיצוניות, כי הפנימיות אין צורך, ובברכה ממשיכים המקיף. ונטהרים חיצוניות ז"ר דיצירה, ופנימיות ז"ר דעשיה. ובתפלה של ראש מכוונים לטהר חיצוניות ג' אחרונות דאצילות, וכאן אין צריך יותר כי מעט אחיזה יש לקליפות באצילות. וממילא נטהרים חיצוניות ז"ר דבריאה ופנימיות ז"ר דיצירה. ואמנם לכל אחת מאלו המצוות יש להם פעולות בפני עצמם, כי מה שאמרנו הוא דבר הולך לכללות התפלה1.
ונתחיל מנטילת ידים, שהיא לטהרם מן הבת מלך השורה עליהם בלילה. וצריך להמשיך החסדים מיסוד אימא, הנקרא נטלא בבחינה זאת הפרטית, לטהרם. וצריך לערות עליהם ג' פעמים בדילוג, כי כך צריכים האורות להאיר לפעולה זו2, כי הידים הם ג' בחיבורם, וג' י"ד הוא מ"ב, וכל אחד כולל מ"ב אחד, והם ג' מ"ב דעס"מ. ובתחילה בא המילוי דמילוי של כל הג', ואחר כך המילוי, ואחר כך הפשוט; ועל כן צריך הדילוג כמ"ש, כי מכוונים בתחילה המילוי דמילוי, ואחר כך המילוי, ואחר כך הפשוט; והם ג' אורות הבאים מכח"ב על הידים לטהרם, ובאים מלמטה למעלה, היינו בינה חכמה כתר, שסודם - מילוי דמילוי, מילוי, פשוט, כידוע.
1 ראה מבוא עמ' 13 ודרך ה' (ח"ד, ו, ה) .
2 ראה ביאורו להלן בנט"י לסעודה, עמ' קעו.