תוכן

נח איש צדיק תמים. ופירש אבן עזרא: צדיק - במעשיו. תמים – בלבו.
בדורותיו. פירש"י: יש דורשים לגנאי ויש דורשים לשבח.
כי ב'דורות של רשעים', היינו, שהמחשבות של הדור הוא שלא כדאי לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הגוף, לפעמים הוא דורש לשבח, היינו שדעתו עם הדורות שלו, ולפעמים הוא דורש לגנאי מה שהדורות אומרים. אז יש לו הבחירה בידו לעשות 'מעשים טובים', היינו, שהוא יכול להתגבר עם בחי' המעשה, אבל על הלב אין לאדם שום שליטה שיהיה בידו לשנות הרגשת הלב, אם הלב מרגיש מה שה'דורותיו' אומרים לו, והלב נמשך אחר הרוב. לכן אין אז עצה אחרת, רק להתגבר מבחי' המעשה, לעשות מעשים של השפעה, ולבקש מה' שיתן לו לב אחר, וכמ"ש "וטהר לבנו". אבל מבחינת הויכוח הוא לא יכול להצליח. וכשהוא נעשה צדיק מבחי' המעשה, הוא זוכה ונעשה תמים בלב. כמ"ש האבן עזרא.
ואח"כ הוא בא לבחינת את האלקים התהלך נח. היינו, שבזמן שהשי"ת מתגלה להאדם, שמתחיל להרגיש את מציאות ה', אז אין לו בחירה, אלא שהוא מתבטל כנר בפני אבוקה, ואז אין הוא מתפעל ממה ששומע מדורותיו, משום שכולם מתבטלים מפני אור ה'.
נמצא לפי הנ"ל, ש"תמים" בא אחר התגברותו מבחי' המעשה, אז התמימות שלו באה להשלים את כל המומים שהיו לו מקודם. והוא ע"ד שאמר אאמו"ר זצ"ל: "תמים" הוא אותיות ת-מום, שהוא שורה רק על מי ש]אינו[יא יודע לרמות את עצמו ורואה את האמת כפי ראות עיניו, ומ"מ הוא מקבל הכל בתמימות. שזה נקרא בחי' אמונה למעלה מהדעת.