תוכן

נו. ועל פי המבואר, שכל עיקרו של המובן במלת יחיד אינו אלא הגבולים של הרצון לקבל המוטבע בחבורת הפרודות שבו, הרי לעיניך, שכל אותם הנטיות שירש מאבות אבותיו, הם אמנם רק בחינות גבולים של "רצון לקבל" בלבד, או מבחינת כח המושך שבו, או מבחינת כח הדוחה שבו, שהמה מתראים לעינינו בדמות נטיות לותרנות או לקמצנות, להתערב בין הבריות או להיות מתבודד כנ"ל. וכיון שכן, הנה הם ממש בחינת האנכיות שבו (האגו) העומד ולוחם על זכות קיומו. באופן, שאם אנו משחיתים איזה נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריאה, משום שלא נמצא ולא יהיה עוד בכל העולם דוגמתו, כמבואר לעיל.