תוכן

כי תשא תשל"ט
נושא עון (לד,ז)
בירושלמי (סנהדרין פ"י ה"א): שהקב"ה חוטף שטר עוונות ועי"ז נעשה הכרעה לכף זכות.
ויל"ה, בזמן שחציו זכיות וחציו עוונות, איך יש ביכולת האדם להכריע לכף זכות? והעצה היא: תפילה. היינו, שיתפלל לה' שיחטוף שטר של עוונות ועל ידי זה יהיה בידו להכריע.
פירוש הדבר, כי מה שכתוב שיראה אדם עצמו חציו חייב וכו', אין כאן ענין שעומד לפני בי"ד של מעלה. כאן המדובר שהאדם יראה עצמו שהכוחות שוים, ויש בידו להכריע את הטוב על הרע. אבל אם יש בכוחות של הגוף כוחות שוים והוא צריך להכריע, מי יתן לו עוד כח להכריע לצד הטוב, כיון שאתה אומר שהם כחות שוים? אז העצה היא, שהאדם יתפלל לה' שישא את העון, היינו, שהקב"ה חוטף שטר חוב וממילא כבר יש הכרעה לצד הטוב על ידי זה שהקב"ה לקח לו שטר חוב. אם כן, מהי עבודת האדם בזה שאומרים שהאדם צריך להכריע? - זהו רק תפילה. ויותר מזה אין לו כח. כיון שאתה אומר שהן הטוב והן הרע הם כוחות שוים, ומי מכריע. אלא על ידי התפילה שהקב"ה ישא את העון, ממילא כבר יש הכרעה.