עליית מ"ן
מטרם גמר התיקון, בעוד שהמלכות נקראת אילנא דטוב ורע, הנה כל תיקונה נעשה ע"י המ"ן, שהצדיקים מעלים על ידיהן את המלכות לבינה, וע"י עליה זו נעשית המלכות לשעתה קדושה כבינה. ומ"ן אלו ה"ס תפלה בלחש ... ולפיכך נבחנת עלית המ"ן, שהצדיקים מעלים, בתפלה, שהם בלחישו דשפוון, כלומר, דיבור בלי קול. בסוה"כ, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע (שמואל א' ב') כי אז אין שום אחיזה במ"ן שמעלים, ויכולים להעלות גם את המלכות עד הבינה, כדי שתקבל הקול מהבינה, ואז נעשית בנין קדוש ומקבלת מוחין בזווג קול ודיבור, וקדושת הדיבור שלה שריא על רישייהו של הצדיקים שתיקנו אותם כן.