לד) מ״ה וב״ן המתחברים ומחיבורם נעשו הפרצופים, הסוד הוא כי הנה האדון ב״ה המציא החשך שחידש בהעלם פניו ית׳ וכל הרעות התלוים בזה וכל זה המציא וחידש בחק וגבול שרצה וחידש, והוא שידע הגבולות האלה ידע ג״כ מה מצטרך לתיקון הדבר הזה שתשאר הבריאה כלה נקייה וההנהגה קבועה לטובה בלי רע כלל ועיקר, והנה כל החשך וקלקולי הרע מושרשים בב״ן וכל התיקונים מושרשים במ״ה ולא הוצרכו אלא מיני התיקונים שהוצרכו לפי מיני הקלקולים המושרשים בב״ן וע״כ עשה כל החיבורים בין מ״ה וב״ן שידע היותם מצטרכים לתקן מציאות החשך הזה, והנה הוא ידע שיש ענינים במהות הבריאה שתיקונם תלוי ברבות ההארה והטובה ויש ענינים אחרים במהות הבריאה שתיקונם תלוי ע״י הנסיונות והעוני והסיתום, וזה לא מצד שום זכות או חובה אלא מצד המהות ששם האדון ב״ה בטבעי הבריאה, כי כל מה שעושה האדון ב״ה ודאי הוא לטובה, ובין הרוחה שהוא נותן ובין העוני והסיתום זה וזה ודאי אל מקום אחד הולך לתקן תיקונים בעולם, רק שיש תיקונים נעשים בדרך הזה ויש תיקונים בדרך הזה, וזה תלוי במהות הבריאה לבד וכמ״ש וכל הענינים האלה תלוים בחיבורי מ״ה וב״ן כי מן החיבורים שהם נתחברו נמשכים ענינים אלה שמאיזה חיבורים נמשך רבות הטובה ומאיזה חיבורים הסתתמה ושניהם [נ״א: ובשניהם] הולכים לתקן מציאות החשך הטבעי של התחתונים אך בב׳ דרכים האלה כי עכ״פ מ״ה אינו אלא מתקן ב״ן אך מתקנו לפי מה שהוא צריך להתתקן, ואמנם הנשמות כלן חלוקות לפי ענין זה, ושרש ההתחלקות עמוק וסתום ולא נודע כי היה צריך לדעת טעמי כל הספירות והוא הדבר התלוי ברצון העליון שאינו נודע, אך זה ידענו שתיקון הבריאה מתחלק בין הנשמות שניתן חלק לכל א׳ וא׳ כמו שידעה החכמה העליונה היות ראוי לכל א׳ מהם ע״פ הטעם הנעלם שזכרנו, ויש מי שמגיע לחלקו להיות תיקוניו בדרך ריבוי הטובה ויש מי שהגיע לו לתקן בדרך העוני והצירוף וכל זה תלוי במ״ה וב״ן שזכרנו, ואמנם אם האדון ב״ה היה רוצה לנהג העולם ע״פ דרך זה, הנה היה צריך שיתן לכל א׳ לפי שמגיע לו מצד מהות הבריאה והתחלקות התיקון המתחלק בין כל הנשמות או טוב או רע לא לפי מעשיו כלל אך כל זה בעה״ז כי בעה״ב ודאי כל א׳ מקבל לפי מעשיו, אך בעה״ז שהוא מקום עשיית התיקונים למי שמגיע לתקן לפי דרך הריבוי יתקן בריבוי ולמי שמגיע להפך יתקן בסיתום וצירוף אך אם רוצה הארץ ב״ה לנהג לפי מעשי בני האדם או ינהג בהנהגת הש״ו ולא ע״פ הדרך הזה והוא הדרך הנכלל בפרצופי האצילות, והנה יש לפעמים שיגיע לצדיקים רע כרשעים לא לפי מעשיהם כ״א לפי דרך ההנהגה הזאת שכך הגיע להם לתקן בדרך הצירוף ואמנם עדיף כחם של אלו המתקנים בדרך זה, שכמו שמה שקרה אותם אינו לפי מעשיהם כ״א לפי מציאות ההנהגה הקבועה בכלל, כך השכר לא יהיה לתת להם לבד טוב אלא לתקן מציאות ההנהגה הכללית ואז יהיה להם שכר כפול ומכופל שגרמו תיקון כללי להנהגה ותועלת לעולם כלו מכח מעשיהם שההנהגה הכללית נתקנה, ואמנם לא תמיד ישתמש הארץ ב״ה מהנהגה א׳ אלא לפעמים ישתמש מן הש״ו ולפעמים מן ההנהגה שזכרנו והיא נק׳ מזל שהיא בדרך גזירה לא לפי המעשים וכדלקמן והוא כשיודע שהם בני אדם גבורים שיכולים לעמוד בה משתמש ממנה והוא ענין ה׳ צדיק יבחן, ובאחרית הגלות הב״ה משתמש ע״פ הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, וע״כ צריך שיתנהג בהנהגת היחוד שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול ויהיה שלימות ניתן לעולם, ונמצא שאפי׳ גילוי היחוד יהיה בשכר ולא בצדקה כי אעפ״י שלחוטאים יהיה חנם כענין כי אסלח לאשר אשאיר, אך יהיה זה אפי׳ להם בשכרם של צדיקים שסבלו נסיונות בעבור ההנהגה הכללית כמ״ש, ולהם עצמם יהיה תוספת שכר על זאת שבעבורו ימצא שהמשפט עצמו יגיע להיטיב אפי׳ לרשעים כי הרי גם לצדיקים יש ריוח על זה, ונמצא עכ״פ כ״י בכלל זוכה לגילוי הטוב העליון שישלימו קצת חלקיה על קצתם ונמצא שהב״ה משתמש מן ב׳ ההנהגות מה שהוא יודע היותו תועלת לעולמו ואותו הזמן שישתמש מן הנהגת המזל יועיל לכללות הבריאה כלה והנה לא יצטרך שתמיד תהיה ההנהגה ההיא אלא באותם הזמנים המצטרכים שהוא ית׳ יודע שצריך זה והנה זאת ההנהגה היא הנודעת בסוד הכ״ח עתים כי עכ״פ שרש הנהגת התחתונים היא מלכות ובבחי׳ הט״ו המוטבע בתחתונים יש לה הכ״ח עתים והמקרים תלוים בעת לא במעשי התחתונים וזה ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אך לדעת איזה צדיק צריך שיהיה טוב לו ואיזה רע זה לא ידעו אפי׳ משה כי היה צריך לדעת טעמי התחלקות התיקונים בין הנשמות שאינם נודעים וכמש״ל ועוד שהרי לא תמיד הנהגת המזל מנהגת אלא הב״ה הוא לבדו יודע אימתי משתמש מזה ואימתי מזה, ואמנם עוד רצה הב״ה והרכיב ב׳ הנהגות עד שאפי׳ מה שיבא לפי הגזירה העליונה הנה הב״ה יסבב לתלות הגזירה ההיא באיזה מעשה של האדם שאגביו יגלגל כל הנגזר עליו כענין יסורין דר׳ שע"י מעשה באו וע״י מעשה הלכו, וזה כי עיקר ההנהגה היא הסובבת על קוטבי מהות הנמצאים עצמם לפי מה שהוטבע בהם מן החסרון ונזמן להם תיקון אך עד שהב״ה מגלגל גלגוליו לענין זה שם הנהגת הש״ו שתשמש בעולם והוא ידע לסדר סדרי ש״ו שלא יצאו חוץ ממרכז ההנהגה העליונה העמוקה אלא אדרבא יהיו נרכבים עניני ההנהגה העליונה בעניני הש״ו אך לא ההנהגה העליונה ולא התחברה בש"ו נודע בבירור אפי׳ לשום נביא וחוזה כי הבורא ית׳ לבד ידעו באמת, ואמנם כל זה הוא סוד ענין רדל״א, והיינו כי החיבור הא׳ שנתחברו מ״ה עם ב"ן הוא שם ולפי מה שנתחברו שם כך היה החיבור בכל שאר האצילות ואמנם כל עניני החיבור הזה אינו מתגלה ונודע איך היא ההנהגה בם, ואלה הם הספיקות דרדל״א, ופי׳ הענין כי במלכות א״ק נעשה ענין חיבורי מ״ה וב״ן כל החיבורים שהוצרכו להעשרת לפי התיקון השלם וכל זה בעומק המלכות הזאת אך הוצאת הענינים לפועל לפי ההנהגה הזאת ולהתחבר להתרכב עם עניני הש״ו כל זה נעשה בזאת הרדל״א אמנם בה נראים כל החיבורים האלה עד שא״א להכריע באיזה מהם היא בנויה באמת ועל איזה הנהגה היא מנהגת והנה מתחדשים ממנה כל הגזירות העליונות של הנהגת המזל אך אין דרכה מובן כלל אלא נשארים הדברים בספק שאינו מתברר שאם היו יודעים אותה וממילא בנין שאר האצילות הנמשך אחריה היו יודעים גם אמתתה של הנהגת המזל וכל חוקותיה בקביעות אך כשאין יודעים אותה הנה אין נודע שרשם של דברים באמת שיש פנים לכל צד וע״כ נאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. ואמנם עוד לענין אחר משמשת הרישא הזאת בספיקותיה, וזה כי הנה מעשי בני האדם עושים תיקון בבריאה לפי מה שחקק האדון ב״ה במהותה והניח ביד בני האדם לתקן והנה לפי התיקון שהם עושים הב״ה קובע להם שכר לנצחיות, נמצא שצריך בתחלה שהב״ה ישפוט המעשה מה ענינו בדקדוק ואח״כ לקבוע לו שכר, ואמנם אין שכחה לפניו ית׳ וכשהב״ה שופט כל מעשה ומעשה הנה שופט אותו ע״פ כל העבר וע״פ כל ההוה וע״פ כל העתיד כי אינו דומה תיקון הבא אחר קלקול או תיקון הבא אחר ב׳ קלקולים או ב׳ תיקונים אחר קלקול א׳ ועד״ז לאין קץ והב״ה רואה הכל וע״פ הכל שופט המעשה וגוזר השכר וזה מה שיפרוש הב״ה ביום הדין הגדול לעיני כל נבראיו לדעת יושר משפטו, והנה ברישא הזאת שהיא כלל הידיעה שחקוק בה כל עניני הט״ו בחיבורי המ״ה וב״ן שזכרנו דן כל מעשה ומעשה וע״כ שולטים כל החיבורים תמיד כי ע״פ הכל נידון כל דבר קטון או גדול וע״כ כלהו אתנהו בה וכמ״ש.