תוכן

בסעודת ליל שבועות תש"ח
ענין מתן תורה שהיה במעמד הר סיני, אין הפירוש שאז ניתנה התורה פעם אחת, ואח"כ נפסקה, אלא "אין העדר ברוחניות", כי זה ענין נצחי שאינו נפסק, ומצד הנותן אין שינוי, אלא כל השינויים תלויים במקבלים. לכן היות שעתה אין אנו מוכשרים לקבל, אנו אומרים שההפסק הוא מצד העליון. מה שאין כן אז במעמד הר סיני, היו הכלל ישראל מוכנים לקבלת התורה, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק: "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט ב'), כאיש אחד בלב אחד. דהיתה אז הכנה מצד הכלל, שלא היתה להם רק כוונה אחת, שהיא מחשבה אחת, שהיא קבלת התורה.
אבל מצד הנותן אין שינויים והוא תמיד נותן, כמ"ש בשם רבי ישראל בעש"ט זי"ע, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני.
התורה נקראת סם החיים וסם המות ויש להבין: איך שייך לומר ב' הפכים בנושא אחד? ויש לדעת שאין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא לפי הרגשתינו, והמציאות לפי עצמה לא מענינת אותנו כלל. לכן התורה כשלעצמה אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשים, וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשתינו.
לכן בזמן שאדם לומד תורה והתורה מרחקת אותו מאהבת השי"ת, בטח שהתורה הזו נקראת סם המות. וכן להפך, אם התורה הזו שהוא לומד מקרבת אותו לאהבת השי"ת, בטח שזה נק' סם החיים אבל התורה בעצמה, ז"א מציאות התורה כשלעצמה, בלי חשבון התחתון שהוא צריך להשיגה, נבחנת לאור בלי כלי, שאין שם שום השגה. לכן כשמדברים מהתורה אז הכוונה על הרגשים שהאדם מקבל מהתורה, רק זה קובע את המציאות אצל הנבראים.
ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו זה נק' שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה באים ללשמה. לכן אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקווה שבשנה הבאה, שאז יזכה לקבלת התורה. אבל לאחר שהאדם זכה לבחי' השלימות דלשמה, אז כבר אין לו עוד מה לעשות בעוה"ז, כיון שכבר תיקן את הכל שיהיה בשלימות הלשמה.
ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא, משום שאז מתעורר הזמן שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה, לכן יש התעוררות למעלה, שנותנת כח לתחתונים שיוכלו לעשות את הפעולה של הכשרה לקבלת התורה, כמו שהיו אז מוכנים לקבלת התורה. אי לזאת אם הוא הולך ע"ד, שהשלא לשמה תביא לו את הלשמה, נמצא שהוא הולך על דרך האמת, והוא צריך לקוות שסוף כל סוף הוא יבוא לשמה, ויזכה לקבלת התורה.
אבל צריך להזהר שהמטרה תהיה תמיד לנגד עיניו, אחרת הוא ילך בקו הפוך. משום שהגוף שורשו הוא בחינת מקבל, לכן הוא מושך תמיד לשורשו, שהוא דוקא בעל מנת לקבל, שהוא הפך מהתורה שנקראת עץ חיים. לכן התורה נבחנת אצלו לבחינת סם המות.