תוכן

בסעודת ליל שבועות תש"ח
ענין מתן תורה שהיה במעמד הר סיני, אין הפירוש שאז נתנה התורה ועכשיו אינו כן, אלא שנתינת התורה הוא ענין נצחי, שהשי"ת נותן אלא שאנחנו איננו מוכשרים לקבל. ואז במעמד הר סיני היינו אנו מקבלי התורה, שזאת כל המעלה שהיתה אז, שאנחנו היינו כאיש אחד בלב אחד, היינו שהיתה אז לכולנו רק מחשבה אחת, שהיא קבלת התורה. אבל מצד השי"ת, הוא תמיד נותן, כמו שכתוב בשם הבעש"ט שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני.
התורה נקראת סם החיים וסם המות. ויש לשאול, איך אפשר ב' הפכים בנושא אחד?
שכל מה שאנו רואים בעינינו אינו יותר מהרגשים, אבל המציאות כשהיא לעצמה, לא מענינת אותנו. לכן בזמן שהאדם לומד תורה, והתורה מרחקת אותו מאהבת השי"ת, אזי בטח התורה הזו נקראת סם המות. ואם התורה מקרבת אותו להשי"ת, בטח שזה נקרא סם החיים. אבל התורה בעצמה, זאת אומרת המציאות כשהיא לעצמה, לא בא בחשבון, אלא ההרגשות הן הקובעות את המציאות אצלנו למטה, והתורהלעצמה זאת אומרת בלי המקבלים.ונ"ל התורה בערכה עצמה היא נבחנת לאור בלי כלי, שאין לנו שום השגה. שזה נבחן למהות בלי חומר, שאין לנו שום השגה במהות, אפילו מהות גשמי וכל שכן רוחני.
ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא 'שלא לשמה', מתוך שלא לשמה באים ללשמה. לכן אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקוה שבשנה הבאה יקבל, ובזמן שהוא קיבל את הבחינה לשמה בשלמות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה.
ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא, משום שאז מתעורר הזמן שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן תורה, לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו שהיתה אז, בזמן הזה. לכן אם הוא הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו לשמה, נמצא שהוא הולך על הסדר. ומקווה שסוף־כל־סוף הוא יזכה לקבלת התורה לשמה.
ובאם שהמטרה אינה תמיד לעיניו, נמצא שהוא הולך בקו הפוך מהתורה שהיא נקראת עץ חיים, ולכן היא נבחנת לסם המות, מפני שכל פעם הוא מתרחק מקו החיים.