תוכן

לעולם מוכרח להיות ההתחלה, אחרת א"א להגיע לשמה. פירוש, האדם צריך להאמין שבכל התאות גשמיות, היינו אכילה, שתיה, שינה ושאר תאות, וכמו"כ תענוגים שיש בהשכלה בחכמות חיצוניות, ובשליטה, ובנקימה, וכל כיוצא בזה, כמ"ש בכללות: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, שבהתענוגים האלה אין יותר מנהירו דקיק, כלשון הזה"ק.
משא"כ תו"מ מלובשים בבחי' פקדון אורות גדולים, ולא כמו בתענוגים גשמיים שנפלו בהם רק נצוצות אור של קדושה. לכן קליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה מטעם שרוצות לזכות לאורות גדולים. וזה נק' שלא לשמה. ואח"כ מתוך שלא לשמה הזה הוא יכול לזכות לשמה.