תוכן
א' דר"ח אדר תשי"ג בעיה"ק צפת בסעודת ר"ח
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" [תענית כ"ט ע"א]: אדר היינו מבחינת גבורות, מלשון אדרת שיער, שחדש אדר הוא חדש שנים עשר, ששם מקום אחיזת הס"א, שהיא יכולה אז להוסיף את העין הרע על שתים עשרה, ואז יהיה הצירוף של עשתי עשרה, שהוא בחי' "כל המוסיף הרי זה גורע". שמספר שתים עשרה הוא בחי' שלימות דקדושה, לכן המן חשב שבחדש זה תהיה לו השליטה, היינו שיהיה בידו להוסיף על הקדושה, ומרדכי רצה דוקא שיהיה בבחינת שתים עשרה ולא להוסיף. ז"א שכאן מקום הכרעה, או לצד הקדושה, או ח"ו להיפך.
וזה ענין
"והשתיה כדת אין אונס וכו', לעשות כרצון איש ואיש" [אסתר א' ח'], ודרשו חז"ל-
'כרצון מרדכי והמן' [מגילה י"ב ע"א]. היינו שענין מרדכי נק' בחי' תורה ויראה, שזה ענין
'כפה עליהם הר כגיגית' [שבת פ"ח ע"א], וזוהי מדרגה גדולה כ"כ עד שזכו לבחינת חירות ממלאך המות. וזה ענין 'משנכנס אדר מרבין בשמחה', ז"א שלאחר שנכנסין באדר היינו בבחי' י"ב, שהכניסה היא בבחי' תורה ויראה, שזה דוקא שהוא מקבל את בחי' יראה בשמחה, אז הוא צריך לילך בדרך של ריבוי שמחה, שנק' בחי' תורה מאהבה, שעי"ז זוכין לתשובה מאהבה, שזדונות נעשין לו כזכויות. וענין ריבוי השמחה זהו ענין סעודתו של אחשורוש, שאז היתה בבחי' "רצון איש ואיש", היינו כרצון מרדכי והמן. שפירשו- שהתיקון היה צריך להיות שהם יקבלו בדרך של שניהם, היינו האורות דהמן בכלים דמרדכי, שאז היתה כרצון של שניהם. אבל הם נתחייבו כליה, מטעם שלקחו הכלים של המן.
והתיקון שנעשה אז לאחר
הצומות וזעקתם, שהאורות נמשכו ע"י המן, שבלעדיו אין המשכה לאורות כ"כ גדולים, כמו שכתוב
"למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני" [אסתר ו' ו'], ואח"כ אמר לו המלך
"ועשה כן למרדכי היהודי" [אסתר ו' י'] - ז"א, בכלים של מרדכי ימשכו האורות הגדולים.
וזהו ענין
ש'חייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' [מגילה ז' ע"ב], היינו שלא ידע להבחין אם האורות הם מצד הקדושה, או להיפך מצד ריבוי האורות.
