כו אדר צ"ג
מדינה אחת אשר בחרה העשיר מכל העולם
ושמוהו עליהם למלך ונעשה חוק בהסכמת
המלך
שמהיום והלאה לא ימלוך מלך על המדינה
זולת
מי שירכוש סכום גדול כמלך הזה ומי שהי'
לו אותו הסכום תיכף ימליכוהו למלך.
ויהי ברבות הימים חשב המלך להמליך
איש מהמדינה תחתיו אולם הוא מוכרח להיות
החכם מכל המדינה וגם עשיר כמותו עצמו
וסכום כזה אינו במציאות בכל העולם יחד
מה עשה? כתב לו כל החכמים המפורסמים
בימים ההם ושלח אחר אביו כאו"א ונתן
לכל אחד שטרי חוב בחתימתו על כל רכושו
בשלימות
רק בתנאי כתוב ומפורש בכל שטר ושטר
שהמוציאו
מוכרח לעבוד עליו יום אחד של י"ב
שעות עבודה
קשה ושטרות הקטנים כגון ממאה אלף פונט
ליום
היו זמן פרעונם תיכף והיותר גדולים כמו
מיליון
פונט ליום היו בשנה השנית וכו' וכו' עד
שהיותר
גדולים ממאה מיליארד ליום היה בשנה
העשרים
שעמהם נשלם הסכום הנדרש דהיינו כל
אוצרות
המלך כן שלח למאות אנשים ולכל אחד
כל הונו ורכושו אלא בתנאי שיקבלו כולו
ואם
יפסוק עבודתו באמצע אז צריך להחזיר
גם מה שכבר קיבל עד לפרוטה בלי
שום טענה ותביעה.
וכשהגיע אביו לכל אחד ותיק
השטרות בידו הנה תיכף האמין לו על כל
המפורש בהשטרות כי אביו אמר לו שכתב
המלך
הוא ואצ"ל אח"כ כשהתחיל לעבוד
במקום הנועד
גם שלמו לו על יד אותם הסכומים הענקיים
לכל יום הנה השמחה כמובן היה עד אין
שיעור
וברבות הימים שכבר נצטבר להם מיליאנען
עד אין שיעור עלה בדעתם לספור הסכום
של כל השטרות יחד וכיון שספר הנה
ראוים כל או"א שהוא הסכום שעל ידו
קונין
כסא המלכות והנה כאו"א דומה לו
שהוא חד בדרא כי לא ידע מאחרים
וממילא נבטחו כל אחד שיהי' המלך והשמחה
גדולה כל כך עד ששכחו לגמרי שצריכים
לעבוד על כל שטר ושטר ונעשו כמו
שכורים משמחה והשליכו העבודה כולה
כי כבר היו להם סכום מיליאנען לאין
שיעור
במזומן גם תיק גדול ועב של שטרות
חוב בחותם המלך שאין להשיב שהיה להם
בדוק ומנוסה ואז הלך כל אחד בעירו
והתפאר שהוא המלך ולו הסכום המחויב
למלך אמנם תיכף כשנתודע להמלך
שהשליך העבודה תיכף שלחו אליו צבא
וקיבל השטרי חוב בחזרה ולא עוד אלא
אף המזומן שבידו הי' צריך להשיב עד
לפרוטה חוץ מאדם אחד שהוא
לא נשתכר בשמחתו וזכר והבין היטב
את העבודה הארוכה אשר מצטבר על
ימים ושנים בטרם שישיג כל השטרי
חוב לגוביינא ולאט לאט עבד בזיעת
אפו עד שהשלים עשרים שנות היגיעה
ואז בא על שכרו ויראה סכום
המזומן להמלך ואז המליכוהו באמת
תחתיו והמשכיל יבין.