תוכן

קרח תשל"ט

[מרחוק ה' נראה לי, (ירמיהו לא' ב')]
א) ענין רחוק, כמו שאומרים שמור מרחק, היינו שיש הבדל בבחי' החשיבות בין אחד להשני. לכן בזמן שאין האדם מרגיש הבחן של ריחוק בין כשמדבר לשר ולשופט או כשמדבר לה', שאין לו ההתחשבות להבחין למי מדבר, או תורתו של מי הוא מדבר, אז אין האדם מסוגל לראות את ה', היינו לבוא לידי הכרה אמיתית בבו"י. אלא מרחוק היינו כשמרגיש את המרחק והחשיבות שיש להרוחניות, אז הוא יכול לבוא לידי הרגשה.
ענין ימין ושמאל
ימין נקרא חסד, בחי' כי חפץ חסד הוא, שהוא בחי' שמח בחלקו, היינו שהוא מסתפק במועט. שזה נק' ע"ד שביאר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאחז"ל על פסוק "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" וכו', שהם מחמירים על עצמם עד כזית ועד כביצה, הוא אמר, עד כזית, כמו שאמרה היונה, מוטב יהו מזונותי מרורין כזית בידי הקב"ה וכו'. ועד כביצה, הגם שמהביצה יצא אפרוח בעל חי, אבל בזמן שעדיין כביצה, אז אין לו חיים, מ"מ הם מברכים, אעפ"י שהקב"ה, ואכלת ושבעת וברכת, היינו אכילה שיש בה שביעה. וזה נק' השמח בחלקו.
אבל עם בחי' זו הוא ישאר בקטנותו ולא יהי' לו שום צורך לתורה. כי התורה ליצה"ר צריכים, ע"ד בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין. לכן יש צד שמאל, שהוא בחי' חשבון הנפש, כמה גדולה הסיבה המחייבת אותו לתו"מ, ולאיזה שכר הוא מקוה לקבל תמורת עבודות האלו, וכמה הבנה יש לו בתו"מ ע"ד האמת. אז הוא רואה רק שלילה ולא חיוב, ואז השלילה הזאת שיוצא לו על החשבון הוא צריך לכלול אותה בימין, ולהיות מסתפק במועט, ולהיות שמח בחלקו, כאילו שהי' לו סעודה שיש בה שביעה.
נמצא שהשמאל מביא לו תמיד בחינת מיעוט, כדי לדעת מה להכניס לתוך הימין, ולהיות מסתפק במיעוט. שע"י שניהם באים לקו האמצעי. שזה נק' אבא נותן הלובן, שהוא תמיד בבחי' לובן, שאין בו שום חסרון, מטעם שמח בחלקו. ואמא נותנת האודם, היינו שהוא לא בסדר. רק אדום, שהוא בחי' עשיו, הנק' אדום. אז הקב"ה, הנקרא, קו אמצעי, נותן הנשמה. וזוכה אז לבחי' תורה.