תוכן

המתנענע, באשר הוא מתנענע, תופס מקום וזמן, מה שאין כן הנח, אינו מחוייב לא למקום ולא לזמן.
דע, כי הזמן והמקום אע"פ שהם ב' מושגים נבדלים, מכל מקום במקורם אחד הם, כי שניהם נולדו עם התנועה. כי בהיות שהמתנועע מחויב להעתיק את עצמו ולעזוב במשהו את מקומו הראשון, ובערך זה לבא אל מקומו השני, נמצא מתחייב בזה למקום כדי שיתנועע עליו ולהנתק מגבולו הראשון ולבא לגבולו הב', ויחד עם זה מתחייב לו גם כן גבול הזמן, כי בזמן שהיה בגבול הא' בודאי לא היה בגבולו הב'. הרי שהתנועה מחייבת את גבולי המקום והזמן, משא"כ בעל המנוחה אינו צריך לא למקום וממילא לא לזמן.
והוא ענין חמור, כי בהיות שהנצחי הוא הפכי לזמן, כי הזמן בהכרח שיש לו סוף וגבול, וא"כ איך אפשר להשיג את העולמות העליונים שהמה נצחיים.
אמנם באמת המה נצחיים אע"פ שהמה מחודשים ויש להם התחלה, מכל מקום המה מתחפשים מהתחלה הזו, ונעשים היה הוה יהיה כטבע הנצחי. כי אע"פ שאין העדר ברוחני, מכל מקום הוספה נוהג בהם. ואע"פ שכל הוספה יש לה התחלה, וכל שיש לו התחלה יש לו סוף. אמנם זה סוד ההשתלשלות מעילא לתתא ומתתא לעילא, כי מעילא הם ודאי יוצאים מבחינת השורש שאין לו התחלה, ובבחינת הוספה על השורש, המה מתחדשים עד שמגובלים בזמן ומקום הגשמי, ואז מתחילים לחזור ולעלות ולהתפשט מגבולי הזמן והמקום עד הדביקות בשורש, ואז חוזרים להיות נצחיים כמו השורש, כי אפילו הפגם של גבול ההתחלה שבההוספה שלהם נבלע שם בשורש.
אמנם בדרך חכמת הקבלה הדבר מתבאר בפשיטות, כי בהבורא ית' לית מחשבה תפיסא, וכל מה שנחשוב ונהרהר בו אפילו בחינה היותר דקה לפי שכלינו, הוא חטא גדול ושקר מוחלט. ואם יאמר לך אחד שהבין דבר מה מהבורא ית', דומה למי שאומר לך שהוא נושא כל כדור הארץ על כתפיו ויחד עם זה נמצא מטייל על הארץ ההוא.
אלא ממה שהגיע לנו בקבלה אמיתית, שע"כ ברא את כל הבריאה הוא כדי להנות לנבראיו, ודבר זה ברור לנו כמו עשר אצבעותינו, ומתוך שאין מחשבתו ית' כמחשבותינו, אנו מבינים את זאת כמין אור המתפשט בהבריאה, שכל מהותו של אור הזה הוא כדי להנות, מחשבה יחידה לבד. אמנם אור המתפשט הזה ועצמותו ית' הוא ג"כ אחד ודאי, באופן, שהמחשבה היחידה שאנו מבינים ממנו ית', הוא המחשבה כדי להשפיע אל הנבראים, והמחשבה היחידה ההיא, היא בחינת אור וזיו נמשך הימנו ית', וגם אור הזה הוא אחד עם עצמותו ית' בלי שינוי של משהו מעצמותו ית', דאם לא כן אתה מבין ח"ו ב' בחינות באחדותו ית' (ומה שיש שרצו לדמות זה כאור הנמשך מהשמש, אע"פ שהשמש אחד הוא. אין זה אלא להג דברים, כי גם בהשמש עם אור הנמשך אינו עצם השמש, הרי זה שיש שם עצם וכח המתפשט מהעצם, ואין להאריך).