תוכן

כדוגמת תינוק שנולד הוא כבר חי. וזה נקרא בחינת מציאות. ומצד השני אנו רואים שכל חייו תלויים במזונות, אם לא יתקנו לו את המזונות מה שהתינוק זקוק, התינוק מת. נמצא, מצד קיום מציאות מוכרח להיות תמיד שיקיים אותו, ע"ד המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית.
וענין זווגים, היינו הנשמה עם הגוף. הנשמה מכונה בשם יצ"ט, והגוף מכונה יצה"ר. והם שני הפכים: זה רצונו להשפיע, וזה רצונו לקבל. וניתנה הבחירה לאדם שיכוף את היצה"ר, שישנה את תכונתו, ושיהי' בעמ"נ להשפיע. והזווג הזה הקב"ה עושה בסוד אלמלי אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.
והשאלה היתה, אם הקב"ה ברא את העולם, אין כבר שום חידוש, אלא רק מקיים אותו. או שנבראו עולמות חדשים, כמשרז"ל צדיקים בונים עולמות בכל יום.
א"כ אין הקב"ה בורא דברים חדשים. ע"ז באה התשובה, שגם עכשיו הוא מזווג זווגים, היינו שגם עכשיו הוא בורא עולמות חדשים ונשמות חדשות.
ע"ז באה התשובה, שגם זה תלוי רק בנו, שניתנה לנו הבחירה לזווג זווגים. הנה לילה נק' זמן עבודה, הבוקר מכונה לאחר גמר העבודה, שמשיגים את התוצאה מהעבודה. אז הי' אחד חגר ואחד סומא. וזה ע"ד שאמר רבא במטותא מנייכו לא תרתי תרתי גיהנום משום שהיצה"ר מבטל את היצה"ט והיצה"ט את היצה"ר.
אלא שצריך לעזרתו של הקב"ה בסוד הקב"ה עוזרו. (השאלה היתה אם ברא פעם, אין כבר חידוש הבריאה אלא רק קיום. התשובה, שיש חידוש מבחי' הנשמות, וזה נק' זווג להולדת נשמות חדשות.)