תוכן

טז) וצריך לבאר, שא"כ שהכל נעשה מעצמו, א"כ מה אנו צריכין להתפלל ולעשות מצות בימים האלו בשבת ובשביעית, אחר שהכל נעשה מעצמו. גם ראוי לדעת, מה הפרש יש בין שבת לשביעית. אך הענין הוא, כי בימי החול אנו צריכין לתקן ע"י תפילתנו, שני מציאות והכנות: א'. הוא כדי לתקן זו"נ, עד שיתוקנו בבחי' אחור באחור בפרצוף גמור, כל א' מהם כלול מי"ס, כי בתחלה אין לזעיר אלא רק ו"ק, והמלכות נקודה א' לבד, ואח"כ ע"י מעשינו, נתקנו פרצוף גמור, עד שחזרו אחור באחור. ב', הוא להביא אח"כ פנים בפנים, ואז הם מזדווגים להוציא הנשמות. והנה בשנה הז', אין אנו צריכים רק תיקון השני, שהוא להביא פנים בפנים, כי בעצמם בלתי תפלתינו הם מתוקנים, רק שעדיין הם אחור באחור, אבל ע"י תפילתינו חוזרים פנים בפנים. ובשבת, מה שנעשה בחול על ידי תפלתינו, נעשה מעצמם, כי בהכנס ליל שבת חזרה להיות המלכות פנים בפנים עם הז"א, ואמנם כל תפילתנו אינו, אלא להעלותם ממקומם, ממדרגה למדרגה עד או"א כנודע. נמצא, מה שנעשה בחול ע"י תפילתינו, שהוא להחזיר פנים בפנים בהיותם במקומם למטה, הוא נעשה מעצמו ביום השבת. ומה שניתוסף אז ע"י, הוא להעלותם למעלה, ושגם שם יהיו פב"פ. ואולם בי"ט ובחול המועד ובר"ח, גם בהם יש עליות ע"י תפילתנו, אלא שאין עליותיהם שוין כנודע. נמצא שאם היינו עושים מלאכה בימים אלו, כ"א לפי מדרגתו, היה ח"ו נראה כמטיל פגם למעלה, שהם צריכים למעשה התחתונים, וזהו גרעון ופגם ח"ו. ואמנם בשביעית, אין עולין אלא מאליהן כנזכר, ולכן אסור בכל עבודת הקרקע, ואך הספיח מותרין, לפי שהם עולין מאליהם. אבל מה שאדם מעלה ע"י פעולותיו אסור.