תוכן

יא) ואמנם עליות העולמות ביום השבת, אינו ממש עליה, כי הלא בארנו שבהיותם במקומם, שם מספיק להמשיך נשמות הרשות, אך כשבאים לברר, אז הם באים למטה ממדרגתם, ומתלבשים למטה בימי החול. ונמצא כי מקומם אמיתי הוא, מה שעולים ביום השבת, אך מה שהם בימי החול אינו מקומם, אלא למטה ממדרגתם, שירדו שם כדי לברר הז' מלכים. וכ"ז תבין ממ"ש בדרוש אדם הראשון, שהיה תחלה יותר מעולה ממט"ט, ממה שהוא עתה, ע"ש כי בזה תבין, איך בעת אצילות, היו העולמות, באופן שהם נעשים עתה ביום שבת. נמצא, כי בימי חול יורדים למטה כדי לברר, ובימי שבת אנו מעלים אותן למקומן, כדי להמציא נשמות חדשות. וזהו טעם איסור ל"ט מלאכות ביום שבת, אפילו אוכל נפש אסור, כי אין בירור בשבת, והכל הוא חדש. וז"ס מזמור שיר חדש בשבת בזמירות, כנזכר בזהר תרומה קל"ז, שצ"ל שירו לה' שיר חדש וגו' בשבת. וז"ס שאין בוררים אוכל מתוך הפסולת בשבת, כי אין בירור בשבת מתוך פסולת, שהוא בירור הז' מלכים, אך הכל הוא אוכל גמור, נשמות חדשות בלי פסולת. וכשאדם עושה מלאכה בשבת, או בורר, הוא גורם להוריד כחות עליונים למטה, כמו בחול, ואז יש כח להחיצונים להדבק שם, וחיצונים נקראו עלמא דמותא, לכן מחלליה מות יומת.