תוכן

ה) ועוד יש הפרשים אחרים, ויתבאר מאליהם עם מ"ש ב"ה. והענין, ידוע כי מלת שבת, ביארו בסה"ז ש' בת, פי': המלכות הנקראת בת עולה נגד חג"ת, שה"ס ש', ג' קוין, ג' אבות. וכשעולים נה"י, עולה גם המלכות עמהם במקום חג"ת, וז"ס שבת, וז"ס תוספת של שבת מבשביעית, כי שביעית אינה עולה רק עד נה"י לבד, וז"ס ושבתה הארץ וגו', כי הארץ שהיא המלכות, היא לבד שבתה, ואינה נכללת בנה"י, רק עולה עד מקום נה"י לבד. גם אמרו ושבתה הארץ, רומז על הפרש הראשון שבארנו, כי בשבת יש עליה ושביתה לכל י"ס דאצילות. אך בשביעית אין עליה ושביתה רק למלכות לבד, כי שאר י"ס דאצילות נשארים במקומם, ואין להם עליה כלל, וזהו ושבתה הארץ, והיתה שבת הארץ, פי': שתעלה הארץ לה', שהוא ז"א, אך אינו עולה עד חג"ת כמו בשבת, שא"כ אין שביתת הארץ לבד, רק גם לנה"י דז"א, אך עתה אין שביתה רק לארץ, כי היא לבד עולה. ואע"פ שג' עולמות בי"ע עולים כל הי"ס, עכ"ז הג' עולמות הם כולם נוקבא. והם חילות של מלכות דאצילות. נמצא שכל שביתה אינה, רק עד מלכות דאצילות, וזהו שבת הארץ. וז"ש בזהר כי שמיטה בה' תתאה, ויובל בה' עילאה. וסוד היובל הוא, שיש לה כל מציאת השביעית, רק שיש בה תוספת אחר, והוא שיש עלייה באצילות ג"כ, כי הז"א עולה עד הבינה שהיא ה' עילאה, אך משם ולמעלה אין שם עליה כלל.