תוכן

ג) הנה הכתוב אומר 'ביומו 'תתן 'שכרו, ר"ת שבת, כי כל המצות שאדם עושה באמצע שבוע, או אם קורא תורה הרבה, אז יש לו אפילו בחול, תוספת קדושת שבת, כל מה שיכול עפ"י כללות בני אדם להשיג בתוספת שבת, כמ"ש רשב"י ע"ה, כי ת"ח בימי חול יש להם נפש שיש לע"ה בשבת. נמצא כי השכר שהש"י נותן לת"ח העוסקים בתורה, או מקיימים המצות, הוא נמשל לשכיר מקוה פעלו, והוא שיש לו שכר שכיר ביום ההוא אפילו בחול שיש לו תוספת קדושת שבת, ולכן נרמז שבת בר"ת. גם הכוונה על השכר הניתן לאדם בימי חול, הוא מצטרפת עם שאר תוספת קדושת שבת הבאה מאליה בשבת כנודע, וע"כ ב' תוספת האלו ניתנים אל האדם ביום שבת. נמצא כי פריעת שכר שכיר הזה הוא ביום שבת, לכן נרמז שבת, בסוד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. גם הכוונה, כי המקיים המצוה של שכר שכיר, בפרטיות יש לו סגולה, לשיזכה האדם המקיים אותם לאמצעית תוספת נפש באותה שבת, והוא מדה כנגד מדה. כי בשכר שכיר נאמר ואליו הוא נושא את נפשו, וכנגד זה ניתן לו גם כן נפש יתירה לקיים נפשו, ולכן נרמז שבת בר"ת של מצוה זו.