תוכן

ו) ונבאר ענין מרז"ל במסכת שבועות, שבועות שתים שהן ארבע וכו'. ביאור משנה זו ע"ד הסוד, דע כי המשנה זו מדבר מסוד שם הויה במלואו. והנה יש בו ב"פ ז', כיצד: י"ה יו"ד ה"א הרי ז', ו"ה וא"ו ה"א הרי ז'. נמצא, כי שם הויה נחלק לב', חצי ראשון הוא ז', וחצי ב' ז', הרי ב' שבועות, ואלו הם האבות, כי הם עיקר השם במלואו. ואמנם הם ד', כי כשתמלא השם במלוי המלוי, הם כ"ח כנודע, והם ד"פ ז'. כיצד: חצי שם הראשון, יש בו ב"פ ז', שהוא י"ד אותיות, כזה: יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף. וכן חצי שם אחרון, כזה: וא"ו אלף וא"ו, ה"א אלף. הרי כי עיקר השם הוא ב"פ ז', וזהו שבועות שתים. אח"כ במלוי המלוי, נעשה ד' שבועות, שהם כ"ח אותיות דמלוי המלוי. ובזה יתורץ הקושיא על התוספות שהקשו בידיעת הטומאה, העלמות הו"ל למיתני. ולמה לא הקשו גבי שבועות, דלא נקט העלמות, כי גם בכאן צריך העלם, אמאי לא תני העלמות, גם הקושיא, דלמאי אצטריך לאשמעינן שהם שנים שהן ארבע, לימא שבועות ארבע, ועם הנזכר יתורץ, כי זה מלוי לבד אב, וזה מלוי המלוי שהוא תולדה. גם אמרו ארבע, אין אנו צריכים לדחוק כפי פשוטו, שפירושו ב'. שיש בהם ב', ועם ב' האחרים הם ד', רק שהן ד' אחרות זולת ב' הראשונים, כי זה מלוי וזה מלוי המלוי ואם נרצה, נישבו גם לפי הפשוט, כי הב' של המלוי, נכללים בתוך מלוי המלוי בודאי, באופן שהכל ביחד הם ד' שבועות עם אותיות המלוי עצמם.