חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת
החיפוש לפי כותרת תמיד מדויק ולא מורפולוגי

אות ב

תוכן

ב) הנה הנזיר, סודו רישא דעתיקא, ולכן אסור לספר רישא, וז"ס קדו"ש יהי"ה גדל פרע וגו', כי אדני במילואו גי' תרע"א, ולהיותו בדין, כי אדני היפוכו דינא, ולכן הוא בגי' תע"ר, לרמוז שצריך לסלק את הדינין שלה, גם הז"א צריך לספר את רישא, כמ"ש במצות פאה. אך אריך אסור לספר. והנה תער גי' מצמצי"ת, שהוא תער השכירה המגלחת את השערות, אך א"א, במקום תער קדוש יהיה, פי' קדוש גימ' ת"י, שהוא שם מלוי יודין, וכ"א כלולה מי' הרי ד' יודין, ויו"ד אותיות הרי ת"י כמנין קדוש, כי י"ג נימין בא"א, וכל שאר בחינותיו כלם הם בחינת שמות דיודי"ן, כמבואר אצלינו ולכן כל שערותיו קדושים, כי כל קדוש בחכמה, כנזכר בסה"ז, ושם הוא שם ע"ב במילואי יודי"ן. והפרש בין קדוש לקדושה, ביארנוהו בקדושת נעריצך, כי קדוש גימ' ת"י, ויהי"ה בא"ת ב"ש מצמ"צ, הרי קדו"ש יהי"ה הוא מצמצי"ת. והכוונה להורות, כי מה שהוא למטה מצמצי"ת, שהוא סוד התער המורה על החתך, בכאן בע"ק הוא קדוש יהיה, ולכן אסור לספר רישא, וראוי להגדילם ולכן גדל פרע וכו'.