תוכן

במדרש תנחומא: והיה עקב זה, שאמר הכתוב, (תהילים מט ו) "למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני".
(חולין מ"ט) יתברך שמו של הקב"ה, שנתן תורה לישראל, שיש בה תרי"ג מצות, ויש בהן קלות וחמורות. ומפני שיש בהן מצות קלות, שאין ב"א משגיחין בהן, אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן, כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתירא מיום הדין ואמר, רבש"ע, איני מתירא מן המצות החמורות שבתורה, שהן חמורות. ממה אני מתירא, מן המצות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי, אם לא עשיתי מפני שהיתה קלה, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, לכך אמר, "למה אירא בימי רע", וכו'.
יש לשאול, מהי המצווה קלה, שאומר, שב"א משליכין אותן תחת עקביהן?. הנה חז"ל (ע"ז ב' ע"ב) לעתיד יבאו אוה"ע ויאמרו, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה, כמו שעשית לישראל וכו'. מיד אומר להם הקב"ה, הראשונות ישמיענו שנא', וראשונות ישמיענו שבע מצות שקבלתם, היכן קיימתם?
ונ"ל דלא קיימם, דתני רב יוסף (חבקוק ג ו)"עמד וימדד ארץ, ראה ויתר גוים." מאי ראה, ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימם. כיון שלא קיימם, עמד והתירן להן. אמרו לפניו, רבש"ע, תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להן הקב"ה, שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אע"פ כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה. לכו ועשו אותה. והא אמר ריב"ל מאי דכתב "אנכי מצוך היום", היום לעשותם ולא למחר לעשותם. הוי לעשותם, ולא היום ליטול שכר. אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.
ואמאי קארי לי' מצוה קלה, משום דלית בה חסרון כיס. וענין חסרון כיס [עבודה זרה ג' א'], היינו דוקא בחינת לשם שמים, שהכוונה דבעשיה אין הבדל בין עשה לשם שמים או לשם עצמו. וענין סוכה הכוונה לסכך, שהוא צל. וצריך להיות צילתה מרובה מחמתה.
וחמורות נקרא בחינת מעשה. על זה הוא היה בטוח שעשה כל תרי"ג מצוות. מה שאין כן על הלשם שמים היה מתירא.