אך דעי, כי הספירות הנה הן פעולות המאציל ב"ה, שהוא פועל בכמה דרכים, כי לא תמיד שוה פעולתו, אלא מתחלפות לפי הצריך להתנהג ממנה174. ובכל מיני הדרכים האלה ברא בריות לפי דרך הפעולה ההיא. והנה בהיותו פועל לקיים את עולמו בבחינת הקיום, שהוא רוצה בו לבד175 - בדרך (כל) פעולה זאת הוציא המלאכים, וכן שאר הנבראים. ולכן אין בהם אלא מה שניתן מן פעולה זאת176, והוא כח שוה תמיד ומוכרח, ולא בחירי. ובהיותו פועל מן מעשה אחר177, שהוא להוסיף או לגרוע לעולמו השפעה לפי זכות אחד הנבראים, בדרך פעולה זאת הוציא הנשמות, והכח בהם לפי פעולה זאת - בחירי, ולא מוכרח. אמנם לא יבצר מפני זה שגם בהם יהיה כח מוכרח גם כן, כי הלא אפילו בהיותן בגוף - אין הבחירה אלא ביראת שמים178. אלא שבהיות פעולת הנהגת הבחירה - היותר עיקרית בפעולות המאציל ב"ה, לכן הוציא הנשמות בבחינה זאת, שיהיה בהן זה הכח. אך יצטרך להוציאן גם הפעולות האחרות179, ולכן יהיה בהן זמן שיהיו בכח הבחירי, וזמן שיהיו בלא כח זה180.
והאמת, שלימות הענין שבו נבראו, אינו קודם שיגיעו לקחת זה הכח181, אלא שאם מתחילת בריאתן לא היו נבראות בהכנה זאת - לקבל (זאת)[זה] הכח, לא היה אפשר להן להתלבש בגוף כלל182. והנה קודם בואם לעולם, וכן אחר צאתן, אינם אלא כמלאכים המתנהגים רק אחרי שרשם, ולא מנהיגים אותו. אלא שיש הפרש ביניהם למלאכים, כי הם בבריאה כך - שיש להם הכנה קודם בואן לקבל הבחירה כשתהיינה משתתפות בגוף. ואחרי צאתן הם בהכנה שיוכלו לקבל בה הכח הזה183. וההפרש שבין הנשמות קודם בואן, ובין הנשמות אחרי צאתן, אפרש לך בס"ד184. רק בזה הן שוות - שהם מתנהגות אחר השרש, ולא מנהגות אותו, כבזמן בחירתן. ועיקר בריאת האדם הוא להיותו בנשמה וגוף, מחוברים בצלם, אשר זכרתי.
ודעי, שהנשמה אומרת: שהיא פורחת באויר כצפור בהיותה חוץ לגוף185, וזה מורה אמיתת זה הענין שאמרתי לך186, כי המלאכים נקראים "עוף השמים", שנאמר בהם (ישעיה ו, ב):"ובשתים יעופף". והוא, כי כל ענין המלאכים אינו אלא ליסע עם הכסא, אל מקום אשר יהיה שם הרוח ללכת; וכן הנשמות בהיותן חוץ לגוף, אין להם אלא ליסע כך אחריו. וכפי חילוף הזמנים והשעות להליכתן במאורות ומסעותיהם, כך הן נוסעות אחריהם187 - שאין להם בחירה, יען הם רחוקים מן הס"א, ואין במעשיהם לתקן או לפגום, כאשר זכרתי. אך בהיותן מתלבשות בגוף בתוך
הצלם הנזכר, הנה שם הוא שייכות אשר לס"א עמהן. ונאמר בס"א (בראשית לט, יב): "ותתפשהו בבגדו"188, ובהטותם אחרי הס"א נאמר (ישעיהו כד, טז): "ובגד בוגדים בגדו".
ועתה תבין ההפרש שבין הנשמות טרם רדתם לעולם הזה, ובין הנשמות אחרי צאתן מעוה"ז. כי קודם בואן הן חסירות מן הלבוש הזה, ואחרי צאתן הם מלובשות בו, והוא מתוקן או מקולקל לפי מעשיהן; כי כפי אחיזת הס"א בו - כך הוא הקלקול, וכפי הכנעת הס"א שנכנעה על ידו - הוא התיקון. ובהיותו מתוקן, נקרא :"חלוקא דרבנן", שהוא מעיל הכבוד אשר להם כפי מעשיהן, כי לזה שולחו. ולפי כח ויקר המעיל הזה - כך הוא השכר המושפע להן מן השרש, וכן הן מתנהגות אחרי השרש בזכות אשר בידן189. והלבוש הזה שהוא אשר נתן הבחירה - הוא עליהם לעדות על בחירתן הטובה; והחסר ממנו נאמר בו (יחזקאל טז, ח): "ואת ערום ועריה"190.
174. - לפי מה שצריך להיוולד מן הפעולה.
175. בבחינת רצונו לפעול - לתת לבריאה קיום (ולא בבחינת רצונו לתת שפע של הרוחה).
176. אין במלאכים ובשאר הנבראים (חוץ מהאדם) אלא הכח הניתן בהם מתוך פעולה זו בבחינת הקיום.
177. מתור הבחינה האחרת.
178. הבחירה ניתנת רק בענינים שנוגעים ליראת שמים, כארז"ל (ברכות לג:): "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". שאר הפעולות עלול האדם לעשות כמוציא לפועל גזירה מן שמים.
179. - יצטרך לתת לנשמות את התכונות שיוציאו לפועל גם פעולות שלא על ידי בחירה, אלא על ידי גזירה.
180. מבואר להלן; כדי שהאדם יוכל לפעול גם בדרך מוכרח, וגם תהיה הנשמה דביקה בבוראה אחרי צאתה מהגוף, בדרך סביל ולא פעיל, לכן ניתן לה מתחילת בריאתה, לפני רדתה לגוף, הכח של דביקות באופן טבעי, כמו למלאכים.
181. - כח הבחירה שמקבלות בפועל, כאשר נכנסות הנשמות לתוך הגוף.
182. אע"פ שלפני שנכנסת הנשמה בגוף אינה פועלת בבחירה, אולם יש לה כבר מתחילה את ההכנה במהותה שתוכל להיות בעלת בחירה (מה שאינו כן במלאכים). כי בלי הכנה זאת במהותה -לא היתה יכולה להתלבש בגוף, כי ממנו באים פיתויי יצה"ר, ורק לשם עבודת הבחירה היא נכנסת בגוף.
183. כיון שלפני הכנס הנשמה אל הגוף היתה במצב של דביקות בבוראה בלי בחירה, בדרך מוכרח, יש לה הכח להיות דביקה בבורא באופן מוכרח, אחרי צאתה מהגוף.
184. להלן בקטע ד"ה: "ועתה תבין".
185. במשל רז"ל המובא לעיל בסי׳ כח.
186. - שאחרי צאתן מן הגוף הן בכח מוכרח, דומות למלאכים.
187. תנועות הנשמות אחרי פרידתן מהגוף הן לפי תנועות מאורות הכסא (ולא לפי בחירתם).
188. הצלם הוא הבגד של הנשמה, שבו יכולה הס"א להאחז.
189. בעוה"ב אינן משפיעות ע"י מעשיהן על השרש, אלא רק מקבלות מן השרש ("מתנהגות אחרי השרש") אולם הן מקבלות דרך לבושן - עד כמה שזככו ושיכללו את הלבוש הזה, כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא (לא כפי שהיתה דביקותם קודם שנכנסו לגוף).
190. סיכום התירוץ על השאלה בסי׳ יט [הרי אמר שהנשמות נבראות לפי הבחירה, אח"כ אמר שהבחירה באה על ידי המלבוש]: ההכנות לתכונת הבחירה -נקבעו על ידי הספירות במהות הנשמה מתחילת בריאתה, אולם כדי לבחור ברע - צריך זיקה לס"א ופיתוייה. זה נעשה ע"י הצלם שיש בו אפשרות אחיזה לס"א. אם כן, את הצלם צריך לתקן, ודרכו יושפע השכר, ברב או במעט, לפי מה שהוא מתוקן או מקולקל. (סיכום התשובה על השאלה השנייה בסי׳ יט - מבואר בהערות 180, 183.