תוכן

(שבת ל"א) אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל, מכריז רבי ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד.
והקושיא ידועה. מהמשל רבה ב"ר הונא משמע שהתורה היא הפנימיות, ומהמשל דרבי ינאי משמע שהתורה היא החיצוניות וי"ש היא הפנימיות. ועוד י"ל איך הוא מדמה היראה למפתחות החיצוניות, הלא יראת ה' היא אוצרו. משמע מכאן שהיראה היא הפנימיות.
וי"ל שיש תורה שנק' פנימיות. ויש תורה שנק' חיצוניות. ויר"ש היא באמצע. לפי"ז תורה בחיצוניות נק' תרעא היינו שער. וי"ש נק' פנימיות. היינו שע"י התורה באים ליר"ש. ויר"ש לגבי התורה הפנימית נק' יר"ש חיצוניות, היינו שע"י היר"ש באים לפנימיות התורה. ולכן נק' יר"ש אוצר משום שמשמע שהיא רק פנימית, משום שבאים לידי זה אחר תורה.
דהנה הכתוב אומר, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזירן למוטב (ירושלמי חגיגה פ"א) שהקשה להם איך שייך לשמור את התורה בלי אותי היינו בלי הקב"ה, ואיך אומר הנביא שאותי עזבו. אלא הכוונה לאלו אנשים שרוצים לזכות לבחי' אותי, היינו שתהי' להם יר"ש, שתהיה להם דביקות בה'. אז נאמר להם, אל תעמדו בעבודה זו לזכות לדביקות ה', עי"ז שיהי' לכם הרצון והחשק לה'. כי אין הקב"ה יכול להתחבר לאיש שהוא במדת השקר, כמ"ש דובר שקרים לא יכון נגד עיני. או למי שיש לו גאות, כשחז"ל (סוטה ה'), כל אדם שיש בו גסות רוח אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם.
וכמ"כ אם אין אדם מתקן את היצה"ר הנק' נחש, אז כשחז"ל, אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת, ומכ"ש הקב"ה. אלא שצריך לתקן את מעשיו, ואז הוא יכול לזכות לאמונת השי"ת. ותיקון זה נמצא בתורה. לכן הם מפרשים את תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב. היינו ע"י המאור התורה יחזרו למוטב, ואז יזכו להאוצר של יר"ש.
נמצא לפי"ז שהתורה היא בחי' שער, שע"י השער הזה יכול להכנס לתוך האוצר. והאוצר נקרא בית שהוא דרתא. לכן מי שהוא רוצה לעמוד רק בהשער, ואינו שם לב שיוכל לעבור את השער, היינו שיקח מהתורה את המאור בכדי שיחזור למוטב, ואז יזכה לאמונת השי"ת, הנק' אוצר של יר"ש, אז הוא דומה למי שעוסק רק לעשות לעצמו שער, ואין בדעתו לעשות לו בית.
כי ענין השער הוא רק לשמש את הבית. אבל בזמן שאין לו בית, היינו שאין בדעתו לבא ליר"ש, ולמה לו את התרעא. כי אין פתח משמש רק למקום מעבר, היינו שרוצים לכנס לאיזה מקום אז צריכים למצוא את הפתח, איך להכנס לתוכו. או במקום שסגור סביב סביב, אז הוא עושה לעצמו פתח בכדי להכנס. אבל לעשות פתח ולא לכנס לתוך הבית, נמצא שכל עבודתו בהפתח, היא לריק ולבטלה.
ואח"כ כשכבר נכנסים להבית, הנק' יר"ש, שזהו כל האוצר. ואח"כ באים לפנימיות התורה. וז"ע שר"מ אומר הלומד תורה לשמה, היינו לאחר שהתורה הביאתו לידי לשמה, שנק' יר"ש, אז מגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכו'. נמצא לפי"ז עיקר העבודה היא לזכות ליר"ש, הנק' לשמה.
לכן מכריז רבי ינאי, אם העיקר היא יר"ש ואח"כ זוכין לתורה מן השמים, א"כ מי שלומד תורה ואינו דואג שהתורה תחזירו למוטב, שיזכה ע"י התורה ליר"ש, היינו שכל דאגתו ויגיעתו היא להדרתא, היינו להבית שהוא האוצר של יר"ש, ורוצה רק התורה לבד, שכל ענין התורה הוא רק לשמש לפתח של יראת שמים, א"כ זה דומה למי שאין לו דרתא, ותרעא לדרתא עביד. א"כ הפתח הזה שהוא עושה הוא לריק ולבטלה.
ועד"ז יש לפרש את המשל של המפתחות, לאדם הדואג ורוצה לזכות לפנימיות התורה ואין שם לב שתהי' לו את בחי' לשמה שהיא יר"ש, וע"ז אומר בהי עייל. כי מי שלומד תורה לשמה, היינו שהתורה הביאתו לשמה, וזכה לבחי' יר"ש, אז הוא זוכה לבחי' מגלין לו רזי תורה. אבל כשעדיין לא זכה לבחי' לשמה, אז אין מגלין לו. נמצא כאן שעבודתו לזכות לפנימיות היא לריק ולבטלה. לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחי' לשמה, היינו ליראת שמים, ושכל המעשים של האדם יתרכזו רק לנקודה זו, שהיא יר"ש. כי דבר זה גנוז והאדם צריך לגלותו.
וז"פ אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יר"ש, שנא' יראת ה' היא אוצרו. שפירשו שהאדם צריך לתת יגיעה למצוא את יר"ש. משא"כ התורה, הקב"ה מגלה לו בלי שום יגיעה, כמ"ש רבי מאיר, כל העוסק בתורה לשמה, שכל מה שהוא עוסק בתורה הוא רק כדי שיבוא לשמה, שהוא בחי' יר"ש, וכאן כל היגיעה של האדם, משא"כ כשהאדם כבר זכה לבחי' יר"ש, אז מגלין לו את הרזי תורה .
דענין גניזה משמע שצריכים לחפש, דמשמע בלי חיפוש א"א למצוא. וז"ע יגעתי ומצאתי, שעי"ז שהתיגע הוא זכה להמציאה. היינו שמצא מה שגנז בבית גנזיו, שהוא אוצר של יר"ש. משא"כ תורה, אומר ר"מ, שמגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. וז"ע, הכל בידי שמים חוץ מיר"ש, שיר"ש הוא בעצמו צריך למצוא את האוצר של יר"ש.