תוכן

סוטה לה. דרש רבא מפני מה נענש דוד שקרא לד"ת זמירות שנא' זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי. אמר לו הקב"ה ד"ת שכ' בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין שנאמר, "ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו", ואיהו אתייה בעגלתא.
ופירש"י בבית מגורי, כשהייתי בורח מפני אויבי ויגרתי מפניהם, הייתי משתעשע בחקיך והיו לי זמירות לשעשועי.
התעיף: לי וכפלת, שאם תכפיל עיניך לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בהם מיד ואיננו.
מהרש"א, זמירות: כי הזמר הוא בפיו של אדם לפי שעה אבל ד"ת הם תמידיות שלא ימושו מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו וכו'.
ואפשר לפרש, דברי תורה, היינו מלכות שנק' דיבור, שהיא בחי' אמונה. ואמונה צריך שתהי' תמידית, כי באמונה שייך לומר התעיף עיניך בו ואיננו, ושאר תורה לא משתכחין ברגע אחד. משא"כ אמונה ברגע אחד תיכף נתעלם ממנו הכל, והוא הי' משתמש עם החוקים בעת הבריחה. היינו בזמן שהי' לו יראה, אז השתמש באמונה. והקב"ה (אמר) לו שזה דבר תמידי.
הריני מכשילך. כי אין אדם עומד על דבר הלכה אא"כ נכשל בה (גיטין מג א. עבודת המקדש בכתף ישאו, שזה נקרא בחי' עול, שנושאין על הכתפים, והוא נתן בעגלתא.
עגלה מלשון עגול, שאין לו מעלה מטה, הכוונה שהוא בחי' אתערותא דלעילא. משא"כ יושר הם בחי' מעלה ומטה, שזה תלוי לפי עבודת האדם. וזה נקרא אתערותא דלתתא.
כתף, היינו קבלת עול שהיא אתערותא דלתתא.