תוכן

כג) הם ג' תיקונים: דא"א, ודז"א, ונוקבא. וכנגד הא' אמר מפני שיבה תקום, שהוא דיקנא דא"א. וכנגד דיקנא דז"א, אמר והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה. וכנגד נוקבא שאין בה זקן אמר, ויראת מאלהיך, שהוא סוד היראה. ואמנם ז"א נק' זקן זה שקנה חכמה, כי לא היה לו חכמה, עד שעיטר לו אבא בהאי עיטרא כנודע, ועייל בו מוחא סוד חכמה עילאה, וזה קנה, כי קנה מחדש. גם ידעת, כי הוא נקרא זה. ואמנם מי שהוא זקן מס' ואילך, ראוי לקום מפניו, אפילו אינו ת"ח. אך מי שהוא פחות מס' אין צריך לקום מפניו, אא"כ הוא חכם שקנה חכמה, ולכן ר"ת 'מפני 'שיבה 'תקום מש"ת, פי' משתין שנין ואילך, אמנם כפי גדרם כן ראוי לכבדם, כי בשיבה הנרמז בא"א, נאמר בו קימה. ובז"א, נאמר בו הידור לבד. אך בנוקבא נאמר ויראת לבד, לא בקימה ולא בהידור. וטעם שיתין שנין הוא סוד, כי למעלה בשית תיקונים ראשונים, אין בהם שום גילוי כלל. אזהרה שלא לנחש ולעונן נתבאר אצלינו בשער הקליפה.