תוכן

בלי התפעלות בגוף א"א להבחין באדם שיעשה איזה מעשה. א"כ, ישב ולא עבר עבירה כאילו עשה מצוה. אין לומר שענינו שהאדם מקיים הרבה ל"ע בכל יום ויום. למשל האדם יכול לומר, היום לא רצחתי, ולא גזלתי, ולא גנבתי, וכדומה.
אין כל הלאוין עושין התפעלות בגוף, אם אין האדם חושב עליהם. אלא דוקא במקום שהאדם חושב עליהם, היינו שיש לו ההזדמנות לעשות, ואינו עושה מטעם ציווי ה', אזי שייך לומר שקיים את אלו המצוות ל"ע.
אבל בלי שום תנועת הגוף במחשבה או בדיבור, או במעשה, אין מקום לומר שקיים את הלאו בלי הרגשתו וידיעתו. כי כל מה שאנו מדברים מהאדם, הוא רק מהתפעלותו והרגשתו. אבל אם האדם נמצא במקומות האלו, לגבי מי שייך לומר כל אלו הבחנות.
כי בדרך כלל עיקר העבודה הוא מתבטא מכבישת היצר, או מבחי' העשיה, או מבחי' הלא תעשה, כי בשניהם נוהג את הענין של כבישת היצר. ולזה רמזו, אל יאמר א"א בבשר חזיר אלא אפשי והתורה אסרה.
וכאן יש ד' הבחנות:
א) שקשה לו להתגבר על התאוה ועושה את מעשה האסור.
ב) שאינו עושה, מטעם מה יאמרו הבריות, שהוא אדם שיש לו חזקת כשרות ופתאום יוודע ברבים קלונו.
ג) מתגבר על היצר, מטעם שהתורה אסרה, אבל אינו שמח בזה שהתורה אסרה, ויש לו יסורים מהאיסור שבתורה.
ד) שהוא שמח בזה שמקיים עכשיו ציווי המלך.