תוכן

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם.
המפרשים הקשו, מדוע פעם כתוב מוצאיהם ואח"כ מסעיהם, ופעם מסעיהם מקודם ואח"כ מוצאיהם.
ענין יציאה - היינו יציאה מהיכל המלך. היינו, שמרגיש בחי' חסרון במדרגה זו, לכן יש לו ההכרח לנסוע למקום אחר שיש שם יותר שלמות. נמצא, שהיציאה היא הגורם לנסיעה, כי לולא זאת לא היה עושה תנועה ממקום למקום. נמצא, שמקודם הוא מרגיש את החסרון, ואחר כך הוא עושה את הנסיעה. לכן כתוב מקודם: "מוצאיהם - למסעיהם".
ויש לפעמים, שאין האדם מרגיש שום חסרון במדרגתו שבה הוא נמצא, ומכל מקום הוא מוכרח לעשות נסיעה, אלא אח"כ בעת הנסיעה יש לו ההיכר שמצבו הקודם היה חסרון. לכן כתוב: "ואלה מסעיהם - למוצאיהם", היינו, שהמסע היה צריך להיות מקודם, ואח"כ ההרגש של חסרון.
ולפי זה יקשה, אם אין הוא מרגיש חסרון, מי מחייב לו לעשות נסיעה? וזה ענין: "על פי ה'", שהאדם בעצמו אי אפשר לו להרגיש. וזה ענין שכל אחד זקוק לרב שידריך אותו, והאדם צריך להאמין שכל מה שהרב אומר לו הוא "על פי ה'", אחרת האדם לא יסכים לעזוב את מקומו ולקבל על עצמו טלטול הדרך.
וסדר היציאות והנסיעות הוא דוקא - "ע"י משה ואהרן", כי משה נקרא שושבינא דמלכא, ואהרן - שושבינא דמטרוניתא, (עיין בזהר מצורע אות כ"ג). כי אהרן הוא מטיב את הנרות, היינו תקון המדות שיהיו מסוגלים ומוכשרים לקבל את השפע, שזה נקרא שמכין את הכנסת ישראל. ומשה נקרא בחינת המשכת האור תורה, שזה ענין שושבינא דמלכא, היינו, המשכת השפע לכלים המתוקנים.