תוכן

שבת שובה תשכ"ג
ב"ב
במדרש רבה האזינו, א"ר חנינא בר פפא כל מי שמסיר אוזנו משמוע תורה תפילתו נמאסת, שנא' מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה.
וי"ל א) מה הלשון מסיר אזנו, ולמה לא אמר פשוט כי מי שלא שמע תורה וכו', מהו הלשון מסיר אזנו שמשמע מכאן שצריכים רק לשים את האוזן לשמוע ודי ולא צריך ללמוד תורה, כי רק בשמיעה לבד כבר יוצאים בענין תורה. ב) ומדוע תהי' תפילתו נמאסת, וכי אפשר שכל העולם יהי' לומדי תורה, וכי מי שאינו בגדר של לומדי תורה כבר תהי' תפילתו תועבה. ג) הלא ידוע שיש ענין של הכרחיות ומותרות. תפילה נק' הכרחיות ותורה נק' מותרות, ולכן נק' תורה בשם מתנה, כי מתנה שייך רק על מותרות.
ולפי"ז צ"ל י"ל למה אם מסיר אוזנו משמוע מותרות, מדוע גם ההכרחיות תהי' תועבה.
וי"ל כי ידוע שתכלית הבריאה היא להטיב לנבראיו, ורק שיוכלו לקבל את מתנת ה' בהרחבה ושתהי' מתנה בשלימות בלי שום הרגש של אי נעימות. לכן נתן לנו את העבודה של בחירה ושתהי' כוונתו לש"ש, אחרת האדם מונח תחת שליטת הצמצום, היינו שאינו מרגיש שום תענוג בעבודת ה'. וכ"ז הי' בכדי שעי"ז יבוא האדם לידי מצב שיוכל לקבל את כל מתנותיו של המלך ולא יהי' בזה בחי' נהמא דכסופא, ותהי' בה שלימות התכלית.
נמצא, שכל ענין העבודה והתפילה הוא שיוכל לקבל את בחי' המותרות שיש לו לקב"ה עבור האדם. וזה נק' בחי' תורה, שהיא מתנה הנק' בחי' מותרות. ולכן מי שמסיר אזנו, היינו שאינו מכין א"ע לשמוע את בחי' תורה, כי תורה שהיא בחי' מתנה הוא צריך לקבל מאת המלך.
וז"ע נעשה ונשמע. כי נעשה לבד לא מספיק, אלא צריך גם לבחי' נשמע, היינו שע"י הנעשה יזכה לבחי' נשמע, כי רק על בחי' נשמע הי' תכלית הבריאה. לכן מי שמסיר אוזנו משמוע תורה, אז תפילתו דבר שאינו לצורך, לכן היא נמאסת, כי כל דבר שאין בו צורך הוא נמאס.