תוכן

א' דחנוכה תרצ"ט
למה אנו רואים שעל גשמיות יש הרבה אנשים שעובדים במרץ רב, אפילו במקום שיש סכנת נפשות, וברוחניות כל אחד ואחד נותן על נפשו שמירה ובדיקה יפה. ועוד, על גשמיות יכול אדם לעבוד אפילו שלא נותנים לו מחיר רב חלף עבודתו, ומשא"כ ברוחניות אין האדם יכול להסכים לעבודה רק שידע בבטחה שיש לו תמורה הגונה חלף עבודתו.
והענין הוא, שזה דבר ידוע שהגוף אין לו שום ערך, שהרי הכל רואים שהוא כלה והולך בלא כלום, וממילא קל להפקיר אותו, משום שהוא דבר הפקר ממילא. אלא ברוחניות יש בחינת קליפה השומרת לגוף, שהיא שומרת קיומו, לכן קשה להפקיר אותו. לכן אנו רואים שאצל חילוניים יותר קל להם להפקיר את גופם, ואינם מוצאים כבדות בגופם, משא"כ ברוחניות. וזה האחוריים של הקדושה, המכונה מסירות נפש, שדוקא על ידם זוכין לאורו ית'. וטרם שהאדם נגמר בענין מסירות נפש אי אפשר לו לבוא לשום מדרגה.