תוכן

בשביעי של פסח תש"ט ת"א
כל המניעות והעיכובים המתראים ומתגלים לעינינו אינן אלא בחינת התקרבויות שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו, וכל אלו המניעות מביאות לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היתה שום מציאות להתקרב אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה מזו, שאנחנו מחומר קרוץ - לבין הבורא ית' שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה שהוא מתגבר עליה מקרבת לו את הדרך.
(יען שהוא מתרגל לילך על קו של התרחקות, לכן אם הוא מרגיש כל פעם איך שהוא מרוחק, הדבר הזה אינו משפיע לו שום שינוי בתהליך, יען שידע דבר זה מראש, שהוא הולך בקו של התרחקות, מסיבה שזוהי האמת, שהמרחק בינינו לבין הבורא ית', אין די מילים לבאר. לכן כל פעם שהוא מרגיש את ההתרחקות בשיעור היותר גדול מכפי שחשב אינו גורם לו שום מפנה.)