תוכן

יב) ובחתימת ברכת שים שלום, בבא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן, תכוין בזו ההויה, זו הכונה: כי היוד היא באצילות, והה"א בבריאה, והואו ביצירה, וההא בעשיה. ואז תכוין לכלול אותם כולם זה בזה ממטה למעלה פ"א, מן אות ה' אחרונה, עד אות יוד. ותכוין, כי אז יורד ג"כ תוספות נשמה לנשמה, ותוספות הנשמה, ותוספות הרוח, ותוספות הנפש. ונמצא כי תחילה אנו מעלים אותם, לקבל תוספת, כי סוד העליה והכללות, הוא עצמו תוספות הקדושה. ואח"כ תכוין להורידם עליך. ואח"כ תכוין להעלותם, והזהר שלא תכוין במחשבתך, בד' הכריעות וד' הזקיפות, להוריד בחינת הנשמות, או להעלותם, אלא בענין בהעולמות עצמן כנ"ל. ואח"כ בברכת ברוך א"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן, אז בהויה הזה הוא שתכוין בד' אותיותיה, בבחינת הנשמות כנזכר, וזכור זה.