תוכן

בדבר המדרש, שלפיכך לא גילה הקדוש ברוך הוא שכר המצוות, המתיקו במשל למלך שאמר לעבדיו לקטו לי את כרמי וכו', לערב באו לשכרן, לזה שהיה עושה בתאנים נתן לו ב' זהובים, בענבים ג', בזיתים ד'. והיו מתרעמים למה לא אמרת לנו ששכר הזיתים ד' והייתי עושה בזיתים, אמר להם, אם כן היתם כלכם עושים בזיתים, ולא היתה מלאכתי נגמרת (עיין דברים רבה פ"ו[1]).

ולפי זה יש לדקדק על בחינת הרגש השלימות שיהיה לעתיד, כי עדיין יהיה נמצא תרעומת בלב המרויחין מועט.

ואמתיקו במשל, כפי הראות, אשר האב העושה שליטתו על בניו בכח גדול המה מכבדין אותו ונמשכין אחר הנהגתו בלי שום הרהורים ותרעומת, על כן מלאים אהבה לו כי מתבטלים אליו, וכל דבריו כחוקות אצלם - נמנע ההרהור אחריהם.

אבל האב שעושה שליטתו על בניו בכח חלוש, אינו מכובד בעיני בני ביתו כל כך, לכן אינם נמשכים בתמימות אחר הנהגתו ומלאים הרהורים ותרעומות במדת הנהגתו, כי אינם מתבטלים אליו ושוקלים את דבריו בפלס שכלם, וזה לא ימלט מהרהורים אחריו על הטבתו לאחיו יותר משלו וכדומה, ולכן אינם בשלימות האהבה אצלו.

מזה אפשר לשפוט, כי בהתגלות השלימות מובן שיהיה מושג גם כן כח הבורא וממשלתו התקיפה, אם כן יהיה התבטלות כל הכחות אליו במדה שאין שיעור, אם כן לא יצוייר במצב זה שום הרהור ותרעומות. וכשתדקדק תראה שאין אדם מתרעם אחר כח שלא יצויר שום אפשרות להתחפשׁ (-להיות חפשי) ממנו, כמו שאין אדם חומד דבר שאי אפשר בשום צד להשיגו.

וזהו שכתוב 'ונשגב ה' לבדו' וגו' (ישעיה ב, יז), 'והיה ה' למלך על כל הארץ' וגו' (זכריה יד, ט), פירוש, שבעת התיקון יתגלה גם כן ממשלתו האמיתי, וממילא לא יצויר שום חסרון והרהור אחר ההנהגה מכל צד, ויהיה כל אחד שמח וְשָׁלֵו בחלקו בלי קנאה כלל.