תוכן

בשאול תחתית. וזה שכתוב, ממעמקים קראתיך ה', היינו מעומק הצרות קראתיך. לכן יש לאדם לחשוב מטרם התפלה, עד כמה גודל החסרון שבו, שה' יעזור לו על חסרון גדול. נמצא שהאדם צריך לתשומת לב, בכדי להרגיש את חסרונו. וזה נקרא תפלה מעומק הלב מצד המקבל.
אולם יש גם ענין תשומת לב על המשפיע. כלומר, שיאמין באמונה גדולה, שה' יעזור לו. כלומר, שאנו רואים בגשמיות, שתפלה אמיתית היא באדם ההולך לבקש ממשהו איזו טובה, נגיד למשל כסף. יש כאן ב' תנאים: א) שהיה אצל הנותן את הדבר, מה שהוא מבקש ממנו. אם נגיד שרוצה כסף, אז הוא צריך לדעת מקודם, שאדם ההוא הוא עשיר, ב) שיהיה לו לב טוב. ואם אחד משניהם חסר, אין מקום לתפלה, על דרך ישראל קדושים הם יש לו ואינו רוצה, רוצה ואין לו.
יש לפרש על הבורא, היינו שישראל, שמבקשים מה', הם קדושים מצד מעשה התפלה, הגם שיש שמאמינים שיש לו לבורא מה שהם מבקשים, היינו פרנסה, ובריאות, שיש בידו של הקב"ה לתת, אבל אינו ח"ו בעל הרחמים. ויש שמאמינים שהוא בעל הרחמים, אבל אין בידו לתת, גם כן נקרא קדוש.
אבל תפלה אמיתית היא, שהאדם מאמין, שיש בידו של ה' מה שהוא מבקש, וגם ה' הוא רחמן, כמו שכתוב, שהבורא נקרא אב הרחמים ורחמיו על כל מעשיו.
מה שאין כן בצרכי גשמיים צריכים רק להאמין, שהוא נותן, אבל על חסרון הוא לא צריך להאמין, כי בגשמיות האדם מרגיש חסרון.
ישראל קדושים וכו': יש לו לבורא, אבל אינו רוצה לתת, מטעם שאינו מגיע לאדם, מפני מעשיו של אדם. רוצה לתת לו, ואין לו לקב"ה לתת, מה שהוא רוצה, היינו רוצה שאין לו בכלי קבלה, ואינו רוצה לתת בכלי קבלה.