תוכן

תשמ"ד-מה מאמר כו
בזהר פרשת חיי שרה (דף ז אות יז ובהסולם) וז"ל, פירוש אחר, מלך זה היא אשה יראת ה', כמו שאתה אומר אשה יראת ה' היא תתהלל. דהיינו השכינה, לשדה נעבד, זה היא אשה זרה, דהיינו הס"א, כמו שאתה אומר לשמרך מאשה זרה, משום שיש שדה ויש שדה, יש שדה שכל הברכות והקדושות שורות בו, כמו שאתה אומר כריח שדה אשר ברכו ה' דהיינו השכינה, ויש שדה שכל חורבן וטומאה וכליה והריגות ומלחמות שורות בו, דהיינו הסטרא אחרא. עכ"ל.
ולפי דרכינו, הפירוש הוא, שיש לנו שני דרכים. או ללכת בדרך הבאים לה', שדרכו הוא דרך השפעה. או דרך המוביל לבני אדם, שהיא קבלה, כי מה שהנבראים נקראים נבראים, הוא רק מבחינת קבלה ואהבה עצמית, שזה בא לנו מצד קוטב הבריאה.
והיות שעל בחינה זו נעשה צמצום והסתר, שבמקום זה אינו ניכר שמלא כל הארץ כבודו, שרק בזמן שיוצא ממקום הקבלה אפשר להשיג שמלא כל הארץ כבודו, אבל מטרם שיוצאים מבחינת קבלה יכולים רק להאמין שהוא כך ובכדי שנוכל להרגיש את זה, נותנים עצה להאדם לצאת ממקום קבלה, שהוא מקום החושך והמיתה, היינו שאין אור החיים יכול להתגלות אעפ"י שהוא נמצא, אבל לגבי אדם הוא מכוסה, ומי שבא למקום הזה הוא נעשה נפרד ממקור החיים, לכן נקרא מקום הזה חושך ומיתה וכל מיני פרעניות נמצא שם, וזה נקרא סטרא אחרא, היינו שהוא נגד הקדושה, שבמקום קדושה, שנקרא מקום השפעה ששם הוא מקום של השתוות הצורה, לכן במקום הזה, מתגלה כל הטוב והעונג, שזהו מקום של ברכה וקדושה, וזה נקרא אשה יראת ה', וכל עבודתינו הוא רק להגיע לבחינת יראת ה' הנקרא קבלת עול מלכות שמים.
ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על הפסוק שחורות כעורב, (ערובין כב, א) במי אתה מוצאן, רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. ויש שגורסין במי אתה מוציא, סדרי תורה. ופי' רש"י, עורב אכזרי על בניו, כדכתיב לבני עורב אשר יקראו.
הנה עורב, מלשון ערב, כמ"ש כי קולך ערב. והוא ההיפוך מהיונה, שדרשו רז"ל על הפסוק ותבוא אליו היונה, והנה עלי זית טרף בפיה. (ערובין יח, ב) ואמר ר' ירמיה בן אלעזר מאי דכתיב, והנה עלי זית טרף בפיה, אמרה היונה, לפני הקב"ה, רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין בידי בשר ודם.
כי ידוע, שבזמן שאדם עובד על מנת לקבל שכל מגמתו הוא רק לאהבה עצמית, עבודה זו נקרא עבודה מתוקה, שזהו שהיונה אמרה, מוטב שיהו מזונותי מרורין כזית בידי הקב"ה, שפירושו הוא, שהפרנסה שלו היינו ממה שהוא מפרנס את עצמו, שעל פרנסה זו הוא חי, שהכוונה אם עבודתו מכוונת שיהיו להקב"ה היינו לשם שמים, ואף על פי שהם מרורין, היות שהגוף לא מסכים להמזונות שלו, יהיו תלויים בשיעור שיכול לכוון להשפיע, משום שזה הוא נגד הטבע שבו הגוף נולד, כי הגוף נולד עם רצון לקבל שהוא חושק רק מה שיכול לפרנס את אהבה עצמית שזה נקרא שהפרנסה הוא בידי בשר ודם, ומפרנסה זו הגוף נהנה, וזה מתוק לו, וזה הוא בחינת עורב, שרק מפרנסת בשר ודם ערב לו משא"כ המזונות שתלויים בידי שמים זאת אומרת, שרק מזה שיכול לעשות לשם שמים מזה הוא בורח, משום מעשים דלהשפיע, הוא מרגיש טעם של מרירות.
נמצא לפי"ז, שהעורב נקרא עבודה של אהבה עצמית, והיות שעל הרצון לקבל היה הצמצום, שהוא העלם והסתר, ששם אין אור עליון מתגלה, לכן עבודה דעורב, הוא שחורות, וזהו שחורות כעורב, זאת אומרת, במי התורה מצויה, היינו אצל מי אור התורה יכול להאיר רק מי שכבר בא לידי הכרה, שעורב היינו עבודה דקבלה, הוא גורם רק שחור, שרק חושך הוא יכול לקבל ולא אור, וע"ז דרשו חז"ל שאין התורה מצויה אלא במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב.
כי ידוע דאב ובן הם סיבה ומסובב, לכן יש לפרש המאמר הנ"ל, כי מי שבא לידי הכרה שבזה שהוא עובד לבשר ודם, שהוא עבודה דאהבה עצמית, הגם שזה עבודה שהוא מתוקין שהוא עורב, אבל על ידי זה הוא יודע מה יהיה התוצאות, פירושו מה יולד מעבודה כזו רק חושך שנקרא שחור, אז הוא יודע שהוא נעשה אכזרי על בניו וכו', היינו שהוא לא מרחם על התוצאות מה שיולד מזה, נמצא שאם הוא יודע שהוא נעשה אכזר בזה שהוא הולך בדרגת עורב, אז הוא משנה דרכו, ומתחיל ללכת בדרך היונה, שמסכים לעבוד לשם הקב"ה, אעפ"י שהמזונות האלו הם מרורין כזית, אבל התוצאות היינו הבנים, יהנה מעבודה שלו, כי הסיבה דעל מנת להשפיע גורם שישפע שפע למקום הזה. ולהיפוך הוא העורב שהוא נעשה אכזר על בניו כנ"ל.
ואפשר לפרש לכן ישראל נמשלו ליונה הכוונה להנ"ל, וזה הוא כנסת ישראל שהיא בחינת ישר-אל, שפירושו שכל מה שעם ישראל עושים הכוונה ישר לה' משא"כ אומות העולם, הם בחינת אל – זר, שהם לא רוצים ליחס עבודתם לאל, היינו לה'.
ובזה יש לפרש הפסוק, "נותן לבהמה לחמה, לבני עורב אשר יקראו". ויש להבין מה הסמיכות בהמה לעורב. והוא על דרך שדרשו רז"ל על הפסוק אדם ובהמה (חולין ה) וז"ל, ואמר רב יהודה אמר רב אלו בני אדם שהם ערומים בדעת, ומשימין עמן כבהמה. כפי שפירוש אאמו"ר זצ"ל שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהבסיס שלו הוא כלים דהשפעה.
ובני עורב, היינו כשמסתכל ורואה את התוצאות שלו היינו מה שיולד מאהבה עצמית הם מתחילים לקרוא לה' שיתן להם כלים דהשפעה, ובחינת אמונה למעלה מהדעת, וזהו, לאחר שבא לידי הכרה איזה תוצאות יביאו לו אהבת עצמית בחינת ערב, וזה יכולים לומר שזה נקרא, קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראו באמת.
וזהו על דרך שפירוש אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב בזמירות של שבת, משוך חסדך לידען אל קנא ונוקם. שהכוונה הוא היות שהאדם הגיע לידי הכרה, שאם הוא לא ילך בדרך של השפעה, אז תיכף יקבל בחינת נקימה, לכן כבר הוא בטוח לשמור את עצמו, שלא יכשל, להכנס בדרך המוביל, לאהבה עצמית, כי הוא יודע שבנפשו הוא, זאת אומרת שהוא יפול למקום חושל וצלמות, אז הוא אומר משוך חסדך, ליודעיך [שהוא] אל קנא ונוקם.
לכן הם מבקשים מה' שיתן להם את החסד, אחרת הם יודעים שהם אבודים, שרק ע"י החסד, שה' ישפיע להם, הם יקבלו כלים דהשפעה, וזה בחינת יונה, כנ"ל. משא"כ מהעורב היינו מהמתיקות, שהם דורשים, לתנאי בעבודתם, שנקרא ערב, בזה הוא נעשה אכזר, היינו שהוא הורג את כל הבנים שלו, היינו כל העתיד שלו מאבד, אותם, עם זה, שהוא מודד את סדר העבודה שלו לפי ערך המתוקות שהוא מרגיש מצד עבודתו, שכל החישוב שלו הוא לפי מה שהרצון לקבל, מדריך אותו.
וזה הפירוש נותן לבהמה לחמה, מתי, הוא נותן לחם, לחם, שנקרא בחינת אמונה כנ"ל, בזמן לבני ערב, אשר יקראו, היינו שהם מבינים, שהתוצאות שנקרא בנים, הנולדים מהעורב, נידונים למיתה, כנ"ל, כי זה הוא המקום, של פירוד מחיי החיים, אז כשקוראים לה' שיעזור להם, אז הם קוראים אל ה' באמת, וזהו כמ"ש "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראו באמת".