תוכן

הזהר (משפטים צ"ה ע"ב [לב]) מקשה על הפסוק, מי לא יראך מלך הגוים. וכי קב"ה מלך הגוים איהו, והלא מלך ישראל איהו, וכו', ואי תימא דאיהו מלך הגוים אקרי, הא שבחא דלהון דקב"ה מלך עלייהו, ולא כמה דאמרין דאתמסרין לשמשין ולממנן דיליה. ותו סיפא דקרא, דכתיב, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. כל האי שבחא איהו לשאר עמין.
ומתרץ: ואי תימא דמלך הגוים על קב"ה איתמר לאו הכי, אלא מאן הוא מלך הגוים דלא יראך וכו', מי מלך הגויים דלא יראך וכו'. כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, מהו מלה דאתפשט בינייהו בחכמתא דלהון, מאין כמוך, וכלהו אודן על דא.
ויש לומר, הלא אין המציאות מראה כך, והלואי שאצל היהודים יהיה התפשטות המלה מאין כמוך.
ויש לומר על דרך המוסר, הנה יש בעבודת ה' שני מצבים:
א) מצב דקודם התשובה, ומצב דלאחר תשובה. ובזהר (משפטים צ"ח ע"א [עו]): ת"ח כל ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה אקרי בן לכנסת ישראל, וכל מאן דאיהו מבן עשרין שנין ולעילא וזכי בהו, אקרי בן לקב"ה ודאי, "בנים אתם לה' אלקיכם".
ויש לומר ההפרש מבן דכנסת ישראל, שהוא בחינת מלכות, לבן של הקב"ה, כמבואר שתפילה של יד נקראת בחינת אמונה, ותפילה של ראש נקראת בחינת תורה, ותפילה נקרא בחינת עבודה שבלב, שענין אמונה לקנות על ידי עבודה, היות שהוא בחינת מלכות, הנקרא עניה ודלה, כי בזמן שהאדם צריך לקבל עליו העול אמונה, אז הגוף בועט, לכן היא עבודה גדולה, שיוכל להתגבר על זה.
ותורה נקרא בחינת מתנה, כמחז"ל וממתנה נחליאל, וההבדל בין אמונה לתורה יש לומר שאמונה נקראת צדקה ותורה מתנה. וההבדל בין צדקה למתנה, כי צדקה היא ההכרחיות ומתנה היא מותרות. למשל, מי שנותן לעני שק קמח, שעולה עשרים לירות, אנו נאמר, שקבל שק קמח בתור צדקה, אבל מי ששלח לעני שעון, שעלה עשרים לירות, אנו נאמר, שקבל את השעון בתור מתנה.
הנה אמונה היא הכרחיות, כי בלי ירא שמים אין כלום, מה שאין כן תורה היא כבר כמו מותרות. לכן אמונה, שהוא מצב א', נקרא בחינת בן לכס"י, שהיא אמונה. ומצב הב', שהוא בחינת תורה, נקרא בן לקב"ה.
המחשבות והרצונות של האדם, מטרם שעושה תשובה, נקרא בחינת גוים. וכשעושה תשובה, נקרא שהוא מולך על הגוים האלו. וזהו שאומר, מי ממלך הגוים, אשר לא יראך, משום שאם אין לו יראת שמים, הוא לא נקרא מלך הגוים, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, שכולם אומרים מאין כמוך.
יש לומר, אפילו לאחר שנעשה מלך, הוא אומר, כי כל החכמות שלו, ובכל מלכותם. ובכל פעם שהיה לו שליטה על הגוים שלו, הכל בא לו מבחינת "אין כמוך", היינו שרק הקב"ה עזר לו, כשחז"ל אלמלא אין הקב"ה עוזרו וכו'.