תוכן

התפשטות אור עליון מלובש בכל המציאות ונק' מחיה המציאות. ומתגלה בכל מיני הלבושים שישנם בעולם, היינו בכל דברים הגשמיים הנראים לעינינו. הכל הוא אור ה', בין בלבושי תורה, היינו באותיות התורה, ובין באותיות התפילה, ובין בדברים בטלים. הכל הוא אור ה', וכל ההבחן בזה הוא רק אצל המקבלים, היינו המרגישים.
יש אנשים שמרגישים שאור ה' מלובש רק בתורה ותפילה. ויש אנשים שמרגישים את אור ה' גם בצירופי אותיות של דברים בטלים. ויש שאינם מרגישים אפילו בצירופי אותיות של תורה ותפילה, שזהו אור ה' מבחי' ממלא את כל המציאות.
אלא מאחר שנעשה הצמצום, שה"ס הסתרה, שאינם מרגישים שהכל הוא אור ה' המתפשט. היינו השיעור שניתן להשיג לנבראים, שנק' אור המתפשט לתוך הרגשת הנבראים, וחוץ מבחי' מה שהבו"י רצה שהתחתונים ישיגו, נק' בודאי לית מחשבה תפיסא ביה כלל.
אבל האדם צריך להאמין בהצמצום, היינו שהוא רק הסתרה לצורך תיקון האדם. אבל לאמיתו של דבר מלא כל הארץ כבודו, שאין שום מציאות בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת האדם. כי מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו. שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, הוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת.
לכן אם האדם ישים את לבו להשתדל ללכת בבחי' אמונה למעלה מהשכל, עי"ז מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. ע"ד שמובא בזוה"ק שהשה"ק אמרה לרשב"י לית אתר לאתטמרא מינך, היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש הי' מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו ית'.
וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה' ומבקש מה' שיגלה א"ע. וזה ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, ברח דודי עד שתחפץ, היינו שמטרם שהאדם מוכשר לגילוי אורו ית', מבקשים ממנו, ברח דודי, היינו שלא יגלה א"ע להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק תיקון הבריאה.
לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה:
א) שיהי' מוכשר לגילוי אור ה'.
ב) שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחי' אמונה למעלה מהדעת, שעי"ז משיג כלים מוכשרים לגילוי פנים, בס' יאר ה' פניו אליך, ...וישם לך שלום, בס' הכ' אשמע מה ידבר האל כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה.