תוכן

כתוב בשם רבינו האריז"ל (בבאר היטב או"ח סימן תמ"ז סק"א) כל הנזהר ממשהו חמץ מובטח לו שלא יחטא כל השנה (עי' זהר הסולם כי תצא אות קל"ד). ויש לדייק בדבר כי לא אמר כל מי שלא אוכל משהו חמץ, רק כל "הנזהר" ממשהו חמץ.

כי לא לאכול משהו חמץ אין זה ביד האדם, כי "משהו" אין לו שיעור, ואם הוא שואף אויר יכול להיות שבאויר יש משהו חמץ, והוא בולעו בנשימתו ונכנס בו משהו חמץ. ולכן כתוב "הנזהר" ממשהו חמץ, שאנו מצווים על הזהירות, ואם אנו נזהרים ושומרים עד כמה שבאפשרות שלנו, אז אנו בטוחים שהשי"ת ישמור אותנו לא רק ממשהו חמץ בפסח אלא שלא נחטא כל השנה.

ולכן טעות היא שיש כאלה הנוהגים שלא אוכלים בפסח מאומה כדי שלא לבוא לידי אכילת משהו חמץ, כי לא די בזה שאינם נזהרים לא לאכול משהו, כי כשאינם אוכלים אז ממילא אין להם לדייק בזהירות, אלא הם גם בכלל מבזים את המועדות ומבטלים את המצוה של "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד). אלא אדרבה יש לאכול כדי הצורך אבל בזהירות.

ובכלל יש לשים לב בכל המצוות, ובפרט בצדקה, שהעיקר הוא השמחה של המצוה ולא מספיק המצוה עצמה. ויש בספר שער המצוות דף א' טור ב' שמאריך בזה ושואל וזה לשונו: "שהרי מצינו בדברי חז"ל (קידושין לט, ב) שאמרו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו, וכיוצא בזה אמרו כל המקיים מצוה פלונית יש לו כך וכך. והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצוות שעושים בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח"ו בענין גודל שכרם אפילו בעולם הזה.

אבל השורש שהכל נשען עליו הוא שבעשיית המצוה אל יחשוב שהיא עליו כמשא וממהר להסירה מעליו. אבל יחשוב בשכלו כאלו בעשותו אותה המצוה ירויח אלף אלפים דינרי זהב, ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק גדול, כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה. וזה סוד הפסוק (דברים כח, מז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב וכו'".

וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי כך יזכה לקבל אור עליון, ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוח הקדש. וענין זה נוהג בקיום כל המצוות כולם, בין בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול ונמרץ בהתלהבות עצומה כאלו עומד לפני המלך ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו לקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה", עכ"ל.

תעיין בדברים הלא הספר לפניך, וכדאי לחזור על הדברים עד שיהיו כמו טבע שני ותזכה לכל הנ"ל.

הנני בטוח שמכתבי האחרון שכתבתי לך בענין קיום המצות מתוך שמחה הגיע לידך, אבל דע לך שזהו מהדברים העומדים ברומו של עולם. הנכון הוא ששמחה היא בידי השם יתברך והיא מתנה לזוכה בה. אבל דרך ה' הוא שלא מונע את הטוב למי שהוא הולך תמים לפניו. ובכן תתאמץ לקיים את מצות ה' בתמימות כעבד שעושה רצון אדונו ואז השמחה תתעורר בעז"ה, ובעיקר תהיה זהיר מאד בימי חג הפסח לא לטעום אצל אחרים, ואז המצה שהיא מיכלא דאסוותא[1] תגלה את הפעולה הטמון בה ותזכה לרפואות ולישועות, אמן.